אירועי המלחמה הקשים מטלטלים את חיי כולנו, משפיעים עמוקות על נפש האדם ומעוררים רגשות מורכבים. לצד תחושות החרדה, הפחד והעצב, עולה גם רגש קשה מנשוא: אשמה. תחושה זו פוגעת גם באירועים משמחים שלא תמיד אפשר למנוע כמו חתונות, בר/בת מצוות, או אפילו טיולים משפחתיים.

לא מעט הורים לא מצליחים ליהנות ולחגוג כאשר חיילים נאבקים על חייהם, שלא לדבר על כל אותם חטופים ומשפחותיהם. תחושה זו של הנאה לצד סבל עמוק יוצרת דיסוננס קוגניטיבי קשה, מעוררת שאלות קיומיות ומובילה להתמודדות פנימית מורכבת. אז בואו לרגע ננסה להבין את מקורות האשמה שנובעים משילוב של כמה גורמים: ראשית אנו חשים אמפתיה עזה לחיילים ולמשפחותיהם, מודעים לסיכונים שהם נושאים ולכאב העצום שהם חווים. תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת לסייע להם באופן ישיר עלולה להוביל לתחושת אשמה כבדה.

בנוסף, אנו נהנים מחיינו, ממשיכים בשגרה, בזמן שאחרים סובלים קשות. תחושה זו עלולה להעצים את האשמה, כאילו אנו "לא ראויים" לאושר בזמן טרגדיה. וכמובן ובלתי נמנע, הלחץ החברתי שבו אנו חוששים מביקורת או גינוי מצד אחרים, שיראו בחגיגות שלנו חוסר רגישות או חוסר פטריוטיות. לחץ חברתי זה עלול להעצים את תחושת האשמה ולהקשות עוד יותר על ההתמודדות. אנו מלקים את עצמנו על הטרגדיה הלאומית ועשויים להשוות את עצמנו לאנשים אחרים שנפגעו קשות מהמלחמה, ואם נבלה נחוש אשמה על כך שאנו "הצלחנו" להמשיך הלאה בחיינו. אצל כולנו קיימת תחושת חוסר אונים מול המצב הקשה, ואנו חשים אשמה על כך שאיננו יכולים לעשות יותר כדי לעזור.

אז איך אנו, כהורים, נתמודד עם רגשות אשמה שלנו ושל ילדינו?

הורים:
אחריות: הורים מרגישים תחושת אחריות על שלום ילדיהם, ועלולים להרגיש אשמה אם ילדיהם נפגעו או נמצאים בסכנה.
קושי בהגנה: הורים עשויים להרגיש אשמה על כך שהם אינם מצליחים להגן על ילדיהם מפני הסכנות והפחדים של המלחמה.
מודלים לחיקוי: ילדים לומדים מהתנהגות הוריהם, ועלולים לחוות רגשות אשמה דומים אם הם רואים את הוריהם מתקשים להתמודד עם רגשות קשים.

ואילו ילדים מביעים אשמה באופן שונה ממבוגר:
קושי בהבנה: ילדים צעירים עשויים להתקשות להבין את מה שקורה במדינה, ועלולים להרגיש אשמה על כך.
תחושת אשמה על ההישרדות: ילדים עשויים להרגיש אשמה על כך שהם נותרו בחיים, בעוד אחרים נפגעו.
תחושת אשמה על השמחה: ילדים עשויים להרגיש אשמה על כך שהם משחקים, צוחקים ונהנים, בזמן שאחרים סובלים.

אז איך מתמודדים?

התמודדות עם רגשות אשמה היא תהליך אישי מורכב, הדורש הכרה עמוקה ברגשות, פתיחות וחיפוש דרכים בריאות להתמודדות.

  1. כצעד הראשון עלינו כהורים הוא להכיר ברגשות האשמה, לקבל אותם כחלק מהחוויה האנושית הטבעית. הדחקה או התעלמות לא יעזרו, ואף עלולים להחמיר את המצב.
  2. שיחה עם הילדים: חשוב לדבר עם הילדים על רגשות האשמה באופן פתוח וכנה, תוך מתן תמיכה והבנה. הסבירו להם שרגשות אלו טבעיים, ושאין סיבה להתבייש בהם. הסבירו לילדים את המצב בצורה פשוטה ומתאימה לגילם. חשוב להדגיש שלא הם אשמים במלחמה, ושאין להם סיבה להרגיש רע על כך שהם נהנים.
  3. התמקדות בחיובי: חשוב לזכור שיש גם דברים טובים בחיינו, גם בזמן מלחמה. התמקדות בדברים הטובים, בחוויות חיוביות ובסיבות לתקווה, יכולה לאזן את תחושת האשמה ולתת פרופורציה. לדוגמא, עיסוק בפעילויות משותפות ומהנות כמשפחה יכול לתרום לחיזוק הקשר, להעצים את תחושת השמחה ולסייע בהתמודדות עם רגשות האשמה.
  4. שיתוף: פתיחות וחשיפה של תחושות האשמה בפני בני משפחה או חברים קרובים, יכולה להקל על תחושת הבדידות ולתת תחושת תמיכה משמעותית.
  5. טיפול עצמי: הקפדה על בריאות פיזית ונפשית חיונית להתמודדות. שינה מספקת, אכילה בריאה, פעילות גופנית וטכניקות הרפיה כמו מדיטציה או יוגה, יכולים לסייע בשמירה על איזון רגשי.
  6. התנדבות: עזרה לנזקקים או תרומה למאמץ המלחמתי יכולה להעניק תחושת סיפוק ומשמעות, ולסייע בהפחתת תחושת האשמה.
  7. הנצחה: מציאת דרכים להנציח את זכרם של הנופלים, כמו הדלקת נר, אמירת תפילה או כתיבת מכתב, יכולה לתרום לתחושת החיבור.
  8. סבלנות: חשוב לזכור שכל אדם מתמודד עם רגשות אשמה בצורה שונה ובקצב שלו. תנו לילדים ולכם עצמכם זמן לעבד את הרגשות, ותמכו אחד בשני לאורך הדרך. חשוב לציין שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם רגשות אשמה. כל אדם, משפחה וילד חווים את הטראומה באופן ייחודי וזקוקים לתמיכה המתאימה להם. גיוס תמיכה חברתית, פנייה לעזרה מקצועית וקיום אורח חיים בריא, יכולים לסייע משמעותית בהתמודדות עם רגשות קשים אלו ולשמור על בריאות נפשית.
  9. פנייה לעזרה מקצועית: במקרים שבהם תחושת האשמה קשה מנשוא ופוגעת בתפקוד היומיומי, חשוב לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוג או פסיכיאטר יכולים לסייע בהבנת הרגשות, בפיתוח מנגנוני התמודדות בריאים ובהתמודדות עם הטראומה הרגשית.

לסיכום, רגשות אשמה הם טבעיים ואנושיים בתקופה קשה כמו מלחמה. חשוב להכיר ברגשות אלו, לדבר עליהם באופן פתוח, למצוא דרכים בריאות להתמודדות ולחפש תמיכה. זכרו, אתם לא לבד. יחד, נוכל להתגבר על הקשיים ולחגוג את החיים, גם בצל המלחמה. 

הכותב הואא פסיכיאטר מומחה ומנהל המרכז הרפואי המתקדם MINDME