השנה חווינו כאן בישראל את המתקפה הקשה ביותר על יהודים מאז השואה. גם יהודי מדינות המערב חיים שוב בפחד והזינוק חסר התקדים בהתבטאויות אנטישמיות מזכיר את התקופה האפלה בהיסטוריה שלנו. קל לראות שמגפת הדיסאינפורמציה ברשתות החברתיות הופכת לאנטישמיות פיזית, ונראה גם שהקשר בין מילים, לשכנוע, למעשים – שאפיין את התעמולה הנאצית - חוזר שנית ויוצר נקודות תורפה לעם היהודי בקנה מידה שלא נראה ב-75 השנים האחרונות. גבולות הלחימה בעזה התרחבו דרך המרחב הדיגיטלי לכל העולם, יצרו עירוב בין מדינת ישראל לבין הציוויליזציה היהודית והקהילות היהודיות ברחבי העולם נושאות כעת בחלק ניכר מהנטל של רעילות המדיה החברתית.
נראה שהגענו לעידן "האנטישמיות הדיגיטלית", שמקורה בראש ובראשונה במדיניות אכיפה בלתי מספקת של פלטפורמות המדיה החברתית, המאפשרת לתכנים הכוללים אנטישמיות והכחשת שואה להגיע לחשיפה ולאינטראקציות מטורפות בהיקפן. חשבונות ניאו-נאציים מובהקים (כמו למשל זה של ג'ייסון הינקל ב-X וג'יימס לי בטיקטוק) זוכים למיליוני עוקבים מבלי שהחברות עושות דבר. "אנטישמיות מבוססת פיצ'רים", נגרמת בשל מערכות ההמלצות של הפלטפורמות השולחות למשתמשים הצעות לתכנים שבהם נכתב "היטלר צדק". טכנולוגיות ניתוב התוכן של הרשתות, היוצרות "מחילות ארנב", "מערות הדהוד" ו"רשתות השפעה", הן קרקע פורייה להפצה חסרת תקדים של תכנים אנטישמיים.
"ציוני" במקום "יהודי"
אם חשבנו שראינו הכול, אזכיר שהתופעות האלה בולטות במיוחד בשפות שאינן אנגלית, כלומר בערבית, ספרדית, רוסית ועוד. כך מתפשטת שנאת יהודים מתחת לרדאר האמריקני-ישראלי. עוד כדאי להוסיף כי כללי הקהילה של הרשתות אינם מתייחסים למאפיינים הייחודיים של הקבוצה המכונה "העם היהודי", אלא מנסים להיות ניטרליים ככל האפשר. כך נוצר מצב שאסור לכתוב ברשתות "כל האפריקנים טיפשים", משום שזה מקטין על בסיס אתני, אבל מותר לכתוב "יהודים שולטים בכסף של העולם" משום, כך אומרים לנו, שזה מבטא הגדלה שלהם. זאת מבלי שתיארנו את המטאפורה המנרמלת של הימים האלה: המילה "ציוני", שאותה מותר לכתוב ברשתות בכל מקום שבו אסור לכתוב "יהודי". כך אפשר למצוא פרסומים שנכתב בהם "אין כניסה לציונים למסעדה שלי", או "אני לא רוצה לצאת עם ציוני", כשקל מאד להבין למה באמת הכוונה.
כשלי האכיפה של הפלטפורמות והיעדר האחריות שלהן לאנטישמיות הדיגיטלית, מחריפים במעבר אל המטאוורס, בפורומים של חברות המשחקים (גיימינג), בהימצאותן של אפליקציות אנטישמיות בחנויות האפליקציות ועוד. אבל במקביל מתפתחים שני סוגים נוספים של אנטישמיות דיגיטלית.
הסוג האחד הוא אנטישמיות אלגוריתמית, כלומר האנטישמיות מבוססת הבינה המלאכותית. אם בימי הרייך השלישי סומנו יהודים ובתי עסק של יהודים, מה קורה במצב שבו מתרחשת אפליה נגד יהודים המבקשים לרכוש מוצרים או שירותים מפלטפורמות מקוונות? המערכות מבוססות הבינה המלאכותית מבינות לפי שם המשפחה מיהו (אולי) יהודי ומעלות את המחיר או כותבות שהמוצר לא בנמצא. את האפליה הזאת מכירה רק המערכת האלגוריתמית וקשה מאוד לעקוב אחריה. אנטישמיות אלגוריתמית מתקיימת גם כשמנסים לבקש מבינה מלאכותית יוצרת טקסט, תמונה, או וידיאו העוסקים בישראלים או ביהודים. התוצאות, לעיתים קרובות, סטראוטיפיות וכוללות סממני לבוש חרדיים, אפים ארוכים ועוד. כל זאת מבלי שהזכרנו את היכולת למחוק, לשנות, לשכתב ולזייף את המציאות ואת ההיסטוריה באמצעים החדשים והבלתי מפוקחים האלה, ולהפיץ באמצעותם תכנים אנטישמיים בהיקפים וברמות שכנוע אדירות.
הסוג השני הוא אנטישמיות מבוססת נתונים. בעולם הנוכחי, שבו מידע רגיש ניתן להשגה בקלות, המוצא האתני – גם אם מדובר במי שאינו יהודי במאה אחוז – קל לאיתור. אך לפני חודשים מעטים נפרץ המאגר הגנטי של חברת 23&Me ונגנבו ממנו מאגרים הנוגעים ליהודים אשכנזים בלבד. פענוח מבוסס בינה מלאכותית של מידע גנטי, שם משפחה, כתובת, עיסוק ועוד פרטי מידע רגיש, יכול לבסס יצירה של רשימות ומאגרים של יהודים בכל רחבי העולם, ולהיות הבסיס לרדיפה, לטרגוט ולאפליה על בסיס אנטישמי.
מתברר שלארבע המהפכות הטכנולוגיות של זמננו – מהפכת המידע, מהפכת המעקב, מהפכת האדם-מכונה ומהפכת הסייבר – יש השלכות על העם היהודי. מתברר גם כי להחלטות על מדיניות טכנולוגיה של ממשלות וארגונים רב-לאומיים – בנוגע לאחריות להפצת תוכן רעיל ברשתות חברתיות, אחריות ליצירת תוכן סינתטי באמצעות מכונות, מסגרות משפטיות להגנה מפני מעקב והפרות פרטיות, וכן סטנדרטים לאבטחת מידע וסייבר – יש קשר ישיר להשלכות האישיות, החברתיות והגלובליות של אנטישמיות. דווקא עכשיו חובה לשאול גם מה הקשר בין המודל העסקי של חברות ה"ביג-טק" לבין הידרדרות המצב.
הטור נכתב לזכרה הטוב של סבתי האהובה, יהודית (אירן) קליין, ניצולת אושוויץ, שהקדישה חלק גדול מזמנה לשימור זיכרון השואה והלכה לעולמה לפני כשנתיים.
>>> ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה וראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה