טקס הדלקת המשואות 2024 שודר הערב (שני) מרחבת הר הרצל שבירושלים ובהנחיית כתב חדשות 12 בדרום תמיר סטיינמן, ומגישת המהדורה המרכזית של ערוץ 14 מגי טביבי. הטקס הרשמי, שבדרך כלל מסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות, נראה השנה אחרת בצל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה, ולצדו התקיים טקס "כיבוי משואות" באמפי שוני שבבנימינה.

הדלקת המשואות

בצל טבח 7 באוקטובר, המלחמה המתמשכת בעזה ומחאת משפחות החטופים - שחלקן מתנגדות לקיים השנה את טקס המשואות, תקנות הטקס שונו ומאפשרות כעת למספר נבחרים ונבחרות להעלות משואה יחד, כמייצגים של אחד מפניה הרבות והשונות של החברה הישראלית בימי המלחמה.

טקס משואות יום העצמאות ה76
טקס משואות יום העצמאות ה-76

הטקס צולם והוקלט מבעוד מועד והוא מועבר לתקשורת לאחר שעבר עריכה. לכאורה, הסיבה הרשמית היא חשש מאירוע ביטחוני, אבל כפי שכבר דווח בחדשות 12 - כל גורמי הביטחון אומרים שאין שום מניעה לקיים את האירוע כסדרו בשידור חי. בתחילת הטקס, שודר נאום מוקלט של ראש הממשלה בנימין נתניהו - מסורת שאינה חלק מפרוטוקול הטקס.

הטקס נפתח בהדלקת 12 אבוקות לזכר הישראלים והזרים שנרצחו ונפלו במלחמה. האבוקות נדלקו בזיקים, בשדרות, באופקים ובערים נוספות - כמו גם בחניון רעים שם נערכה מסיבת הנובה. אל מול 12 אבוקות הזיכרון, הודלקו גם 12 משואות גבורה, ע"י 44 משיאים שונים, ביניהם חברי כיתות כוננות, כוחות הביטחון, כוחות הצלה וגם ישראלים שרוממו את רוח העם במעשים, במילים או במוזיקה.

משואת כוחות הביטחון

השרה רגב קיבלה את המלצת הוועדה הציבורית ובחרה בחמישה אנשים שישיאו יחד, כנציגי כוחות הביטחון, את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל: סרן שביט בן משה, מפקד מחוז דרום במשטרת ישראל ניצב אמיר כהן, לוחם השב"כ ע', אשת המוסד קצינת האיסוף מ' ונציג השב"ס סג"ד י'.

נציג צה"ל סרן שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, לחם לאורך השבת השחורה בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית. בשדה הקרב התבשר שאחיו, רס"ן אריאל בן משה, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נפל בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם לטיהור בתים. בהמלצתה ובתמיכתה של אימו, החליט שביט להמשיך ולהילחם עד שייקרא לצאת ללוויה של אחיו. הוא חזר להילחם בקיבוץ חולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר, שב ללחימה ופיקד על גדוד הצנחנים הסדיר 890 במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.

שביט בן משה, אח של אריאל (צילום: עובדה)
שביט בן משה|צילום: עובדה

נציגת המוסד מ' עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, בייחוד באיראן. כבר כמה שנים שהיא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי. במהלך שנות פעילותה המבצעית מ' הובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ובאומץ אישי ומבצעי, תוך הקרבה אישית. מ' עומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות ותרמה רבות לפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. חבריה מתארים אותה כ"שחקנית נשמה, הפועלת מתוך שליחות לאומית, אחריות אישית, מקצועיות וצניעות, ומהווה דוגמה אישית לעובדי המוסד".

נציג המשטרה ניצב אמיר כהן, היה המפקד שהכריז ב-7 באוקטובר על "פרש פלשת" - הקוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא בתרחיש חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי. בזכות פקודתו המהירה חסמו כוחות משטרה צירים ראשיים, ובלמו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון בממדים גדולים עוד יותר. הוא הוביל את הקרב על תחנת המשטרה בשדרות, חמוש באקדחו האישי בלבד, ובמהלכו נפצע בגבו ובעינו. כהן סירב להתפנות עד שהחליט על הפלת קירות התחנה על המחבלים וכך סיים את הקרב.

נציג השב"כ ע' כיהן כראש אגף המבצעים בשירות, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. גם אחרי שפרש לגמלאות המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב. ב-7 באוקטובר ע' יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. למרות איבוד לוחמים, הצוות המשיך להילחם עד לטיהור העוטף.

נציג השב"ס סג"ד י', מפקד יחידת העילית של שירות בתי הסוהר "מצדה", משרת זה 29 שנים במערכת הביטחון. "מצדה", המתמחה בהשתלטות על בתי סוהר, היא יחידה טקטית הנמנית עם יחידות החוד של מדינת ישראל ופועלת בכל הגזרות כתף לצד כתף עם היחידות המיוחדות של צה"ל, המשטרה והשב"כ, לצד מתן מענה מבצעי ייחודי מול כלל אוכלוסיות האסירים במתקני הכליאה בישראל. באירועי 7 באוקטובר הוא הוביל את פקודיו בהצלחה בלחימה מורכבת ביישובי הנגב המערבי, תוך חתירה למגע תחת אש ומתן מענה רפואי להצלת מספר רב של אזרחים בגזרה.

משואת כוחות ההצלה

מתנדבי כוחות ההצלה הממלכתיים והאזרחיים חילצו וטיפלו באלפי פצועים תחת אש. למשואה זו נבחרו כנציגים פרמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן, ומפקד צוות תחנת כיבוי האש יואל דמרי.

אושרית חדד היא פרמדיקית בתחנת מגן דוד אדום באשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף, היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.

אושרית חדד (צילום: דוברות מד״א)
אושרית חדד|צילום: דוברות מד״א

ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת הלב של הילדים מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.

נורית אירן כהן ממודיעין מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א (ירושלים, תל אביב ו 360), למשימה הקדושה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות בישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.

לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב 32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר ה-7 באוקטובר, היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ אשר ניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.

משואת המחלצים

ביממות הקשות של הלחימה, בתוך האימה, הבלבול וחוסר האונים, התגלו אין-ספור סיפורי גבורה של אזרחים ואזרחיות, מיישובי הנגב המערבי ומכל רחבי הארץ, שנחלצו להציל אחרים תוך סיכון אישי גדול. מאות סיפורי חילוץ הגיעו אל הוועדה המייעצת, ומתוכם נבחרו מעטים המייצגים גבורה של רבים: יוסף אלזיאדנה, הרב שחר בוצחק, רמי דוידיאן וטלי נחום.

יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר מתקפת הפתע הוא הוזמן לאסוף שישה צעירים מפסטיבל המוזיקה "נובה" בחורשת רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור תחת מתקפה, אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר בני אדם. בסופו של דבר, הוא הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מהטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח וארבעה מבני משפחתו נחטפו לרצועת עזה.

יוסף אלזיאדנה, נהג הסעות שהציל, פסטיבל נובה (צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
יוסף אלזיאדנה|צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הרב שחר בוצחק, רב הגרעין התורני של אופקים, התעורר בבוקר שמחת תורה כמו יתר תושבי הדרום לאזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן, פתח בוצחק את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה. בלי להסס לקח הרב שחר את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב יצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.

רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר השבת השחורה שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. רמי לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם הוא חילץ ניצולים מכל מקום אפשרי - מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו עם הדרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ ובתושייה להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים בעודו מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ הציל את חייהם של מאות אנשים שחבים לו את חייהם. לחדשות 12 מסר בתגובה: "המשואה הזו מוקדשת לכל מי שלא הצלחתי להציל". 

רמי דוידיאן (צילום: n12)
רמי דודיאן|צילום: n12

טלי נחום מאשדוד עשתה את דרכה למסיבת הנובה, אך עוד לפני שהספיקה להגיע נענתה לקריאתו של חבר ויצאה לחלץ אותו אחרי שנורה בידי מחבלים. עד מהרה היא מצאה את עצמה נסה על חייה מפני המחבלים במסיבה ברעים. בתוך הכאוס היא פעלה בתושייה רבה, זיהתה רכב שננטש והשתלטה עליו, בעודה מחלצת איתה ניצולים רבים נוספים מהמסיבה. טלי מייצגת את שורדי קהילות המסיבות בעוטף שהצילו חיים תוך סיכון חייהם, וממשיכים לתמוך אלה באלה גם היום.

דניאל שרעבי ישיא משואה כמייצג שלו ושל אחיו נריה. דניאל שרעבי ואחיו, נריה יצאו יחד עם חבריהם לחגוג במסיבת הנובה ברעים, אך תוך שעות מצאו עצמם בקרב מול מחבלי חמאס, מאחורי טנק פגוע. יחד עם יוני על קו הטלפון, קצין צה"ל שהכיר דניאל במהלך שירותו הצבאי כחובש, הם ניהלו קרב יריות, טיפלו בפצועים - והצילו עשרות אזרחים שהסתתרו שם. דניאל ואחיו, נריה, טסו לבריטניה כדי לשתף את הציבור בחוויה הקשה, שעברו. אך במקום זאת נתקלו בתשאול חריג ולוחמני מצד פקידי ההגירה בנמל התעופה במנצ'סטר.

משואת כיתות הכוננות


בבוקר 7 באוקטובר ניצבו חברי כיתות הכוננות ביישובי הנגב המערבי במשך שעות ארוכות מול אלפי פעילי חמאס חמושים. רבים מחברי כיתות הכוננות נפלו ונפצעו בקרבות הקשים, בהם לחמו באומץ לב ובאחווה. מאז ועד היום, ביישובי ספר בכל רחבי ישראל, חברי כיתות הכוננות הם סמל לרוח הגבורה של החברה הישראלית. המלצות רבות מספור הגיעו לוועדה הציבורית בבקשה להעלות על נס את פועלן של כיתות הכוננות. השרה תא"ל (מיל.) מירי רגב קיבלה את המלצת הועדה הציבורית ובחרה בענבל ליברמן מקיבוץ ניר-עם, בברק שלום מקיבוץ עלומים, באביחי אליה מהישוב חוות יאיר ובטל לויט ממטולה להשיא יחד, כנציגי כיתות הכוננות בכל הארץ, את אחת משתיים עשרה משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות התשפ"ד.

ענבל ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר 7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי העוטף, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ. סיפורה של הרבש"צית שהצילה קיבוץ שלם

ענבל ליברמן (צילום: עובדה)
ענבל ליברמן|צילום: עובדה

ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר מתקפת חמאס בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והמחסור בתחמושת הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מחבלי חמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.

אביחי אליה הוא חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה ליישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו ליישוב להצטרף ללחימה ולהגנה על יישובי הנגב המערבי כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר ניתוחים ושיקום.

טל לויט הוא חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. הם מבצעים גם תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב. ומסייעים לצה"ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.

משואת חזית ההסברה

במקביל למתקפה בשטח ספגה ישראל וממשיכה לספוג ביקורת בממדים אדירים בשיח בתקשורת העולמית וברשתות החברתיות, כשבחלקם אף מופצים דיסאינפורמציה, מידע לא מבוסס ותכנים אנטישמיים. מול אלה התייצבו אזרחים ואזרחיות שבחרו לא לעמוד מנגד, תוך שהם חושפים את עצמם להטרדות ואיומים, על מנת להביא את סיפורה של מדינת ישראל ולשפר את תדמיתה. הוועדה הציבורית בחרה ביוסף חדאד ובאלה קינן כנציגי חזית ההסברה הישראלית להשיא את אחת המשואות.

יוסף חדאד, בן למשפחה ערבית-נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את פועלו להסברה הישראלית בעולם תוך שימת דגש על שותפות יהודית-ערבית. ב-2018 הקים את עמותת "ביחד - ערבים זה לזה" שמקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך צמצום פערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות לאומי. מאז פרוץ המלחמה החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות ובו התמקד בפשעי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, חרף איומים על חייו. לאחר זכייתו שיתף חדאד: "זה כבוד וזו זכות גדולה אבל השמחה לא שלמה עד שכל החטופים יחזרו הביתה".

יוסף חדאד (צילום: מתוך פייסבוק)
יוסף חדאד|צילום: מתוך פייסבוק

אלה קינן (אלה "טרוולס") היא בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. בהיותה נכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וקצינה במילואים לא עמדה מנגד בעת שהחלה המתקפה ברשתות החברתיות על ישראל, והסבה את פעילותה ברשת לטובת המאבק ההסברתי. קינן יזמה וקידמה את קמפיין הרשת HamasisISIS# (חמאס הוא דאעש) שתפס תאוצה ברחבי העולם. בפעילותה ברשת X (לשעבר טוויטר) נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפיענים וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור. לצד זאת, גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית, בת עשרות אלפי מתנדבים, ששמה לעצמה למטרה להגיב מיידית לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הנרטיב הישראלי.

נת'ניאל (נייט) בוזוליץ' שחקן טלוויזיה ומשפיען אוסטרלי, ותומך נלהב של מדינת ישראל. עמוד האינסטגרם הפופולרי שלו מנגיש למיליוני עוקבים את סיפורה של ישראל ואת נקודת המבט הישראלית. ימים ספורים אחרי מתקפת הפתע על ישראל הוא הגיע לביקור הזדהות במדינת ישראל. במהלך ביקורו פרסם בעמוד האינסטגרם שלו פוסטים רבים בנושא הטרור הפלסטיני וטבח השבעה באוקטובר ברשתות החברתיות, ואף התראיין על כך בתקשורת הישראלית.

משואת המגן

בליל 14 באפריל מימשה איראן את איומיה נגד ישראל וירתה יותר מ-350 טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט לעבר שטחה. מדינת ישראל הצליחה ליירט 99% מכוח האש שהופנה אליה, בזכות שותפותיה במזרח התיכון ובעולם ואנשי ונשות הטכנולוגיה הישראלית שמקדישים את פועלם להגנת המדינה. מתוך הערכה והוקרה לעשייה הסמוי מן העין, נבחרו להדלקת משואה זו המהנדס בועז לוי, תא"ל (במיל') פיני יונגמן, ואל"ם (במיל') שאול לוי.

בועז לוי, ממובילי פרויקט "חץ" ותפיסת ההגנה השכבתית, כיהן כמהנדס הראשי וראש תוכנית "חץ' במל"מ והוביל למבצעיות "חץ 2" והמצאת "חץ 3". הוא כיהן כמנהל מפעל ההגנה האווירית וכראש חטיבת הטילים והחלל, וכיום הוא משמש מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל.

בועז לוי, מנכ
בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית|צילום: משרד הביטחון

תא"ל (במיל') פיני יונגמן שירת במערך ההגנה האווירית ונמנה עם מייסדי מערכות "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" וממובילי התוכנית. כיום הוא ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל.

אל"ם (במיל') שאול לוי הוא ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך "חץ" בחברת אלביט והקדיש את חייו המקצועיים לפיתוח מערכת ההגנה ומהווה אורים ותומים בתחום ההגנה האווירית.

משואת התקווה

256 נשים, גברים, זקנים וילדים נחטפו לרצועת עזה באירועי 7 באוקטובר. 132 מהם עדיין מוחזקים בה. חטופים וחטופות ששוחררו מתארים מאבק יום-יומי להישרדות, ומולו אחווה אנושית ומאבק לשמור על תקווה בתהומות האפלות והעמוקות ביותר. השרה רגב ביקשה מהחיילת אורי מגידיש, שנחטפה לרצועה וחולצה בפעולה קרקעית, להשיא את אחת מ-12 המשואות, ולצידה נבחרו סא"ל ליאת נפש, נציגת המערך הממשלתי והצבאי המלווה את משפחות השבויים והנעדרים, ואל"ם (מיל') ורדה פומרנץ, לשעבר ראש אגף הנפגעים בצה"ל.

התצפיתנית רב"ט אורי מגידיש נחטפה ממוצב נחל עוז. היא שרדה 23 ימים בשבי, עד שחולצה במבצע נועז בשיתוף צה"ל והשב"כ. אחרי תקופת התאוששות קצרה, מגידיש בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי. היא ממשיכה להיאבק למען אחיותיה ואחיה שבשבי, ומספרת את סיפורה וסיפורם לעולם.

רב
רב"ט אורי מגידיש|צילום: דובר צה"ל

סא"ל ליאת נפש משמשת כראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, ומלווה את אורי ומשפחתה. מערך הנפגעים בצה"ל מלווה את משפחות החטופים, החללים והפצועים בגוף ובנפש בהיבטים שונים. ליאת עצמה היא יתומת צה"ל, בתו של רס"ר ראובן נפש, שנפל בעת מילוי תפקידו כקצין נפגעים.

אל"ם (מיל') ורדה פומרנץ הייתה קצינת הנפגעים בפועל של חטיבת גולני בקרבות מלחמת יום הכיפורים. מאז היא שירתה במערך הנפגעים של צה"ל ועמדה בראשו. ורדה טיפלה במסגרת תפקידיה במשפחות החללים, הנעדרים והשבויים במסירות גדולה כמשימת חייה. במבצע צוק איתן נהרג בקרב בנה דניאל פומרנץ, לוחם גולני. למרות האבל והיגון המשיכה ורדה לתמוך במשפחות שכולות ולסייע למערך הנפגעים של צה"ל וכלל כוחות הביטחון.

עם פרוץ המלחמה התנדבה פומרנץ לשרת בצוות הממונה על החטופים והנעדרים שבראשו גל הירש ועמדה בקשר עם משפחות הנעדרים והחטופים תוך טיפול ותמיכה בהם, עד היום. היא מובילה צוות גדול של אנשי מילואים, עובדי מדינה ממשרדי הממשלה ומתנדבים בסיוע למשפחות החטופים והנעדרים ובקליטתם של פדויי השבי.

משואת הרפואה והשיקום

מערך הרפואה הישראלי, ובייחוד בתי החולים הגדולים בדרום - סורוקה שבבאר שבע וברזילי שבאשקלון - פעלו מאז החלה המלחמה בתנאים כמעט בלתי אפשריים ובמסירות מעוררת השראה. תחת לחימה, כשרבים מאנשי הצוות גויסו בעצמם למילואים, העניקו צוותי בתי החולים טיפול רפואי לאלפי הפצועים שהובהלו באמבולנסים וברכבי מתנדבים, וביצעו ניתוחים מצילי חיים בזה אחר זה. אליהם הצטרפו יתר המרכזים הרפואיים ברחבי הארץ, אליהם הופנו רבים מהפצועים להמשך טיפול ושיקום. רבבות צוותי הרפואה והשיקום מלווים גם היום את הפצועים בגופם ובנפשם, במסע הארוך והקשה אל ההחלמה. למשואה זו נבחרה ה⁠אחות ענת בן דור, הפרמדיקית ⁠גאיה צוברי, ד"ר דן שוורצפוקס, ⁠ד"ר דקלה מצליח, והיזם החברתי יוסף ערבליך.

ענת בן דור החלה את עבודתה כאחות בבית החולים שיבא תל השומר לפני 35 שנה. בן דור, שנשואה לפצוע מלחמה, מטפלת בפצועי מלחמה בשיקום אורתופדי כבר עשור. היא מובילה את השיקום האורתופדי בשיבא, מטפלת בעצמה בפצועים הקשים ביותר, קושרת איתם קשר מיוחד ומסייעת להם לאזור כוחות להתמודד עם קשיי השיקום.

גאיה צוברי שירתה בקרבות בעזה כפרמדיקית במילואים בגדוד שריון. באחד הקרבות צוברי יצאה מנגמ"ש הרפואה כדי לטפל בפצועים ונפגעה בעצמה מירי. היא מוגדרת כלוחמת הפצועה קשה ביותר במלחמה. בימים אלה, היא משתקמת בביה"ח שיבא.

סמלת גאיה צוברי פרמדיקית שנפצעה קשה בעזה (צילום: חדשות  12, חדשות 12)
סמלת גאיה צוברי, פרמדיקית שנפצעה קשה בעזה|צילום: חדשות 12, חדשות 12

ד"ר דן שוורצפוקס, מנהל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים סורוקה, קלט בבוקר המתקפה יותר מ-750 פצועים וממשיך ללוות רבים מהם עד היום.

ד"ר דקלה מצליח, רופאה בבית החולים ברזילי, היא גם קצינה בדרגת סרן במילואים. ב-7 באוקטובר מצליח טיפלה בעשרות מפצועי הטבח בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח. אחרי שלושה שבועות עזבה את עמיתיה במרכז הרפואי לתקופה בת חצי שנה, וטיפלה תחת אש בחבריה לנשק בגבול הצפון, בלב ח'אן יונס שבדרום עזה ובג'נין.

הרב יוסף ערבליך הוא יועץ רפואי, שבעמותה "למענכם" אשר הקים פעילים עשרות רבות של מומחים בכל תחום רפואי, ובהם מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות ופרופסורים בעלי שם, אשר מתנדבים בזמנם הפנוי לטיפול בתיקים רפואיים מורכבים ובהם פצועי צה"ל רבים.

משואת ניצחון הרוח

מימיה הראשונים של המלחמה היו מי שהצליחו גם בתהום הכי עמוקה לרומם את רוח החברה במילים, במוזיקה ובמעשים. הם עברו בין יחידות צה"ל, השמיעו את קולם מעל במות שונות ונתנו דוגמה אישית. למשואת "ניצחון הרוח" נבחרו לוחם הלח"י עזרא יכין, איריס חיים, אימו של החטוף שנהרג מירי צה"ל ברצועה יותם חיים, והזמרים עברי לידר, רביב כנר וחיים אוליאל.

עזרא יכין, בן 95 מירושלים, היה לוחם לח"י והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות ובהם בניסיון הפריצה לעיר העתיקה שבמהלכו נפצע קשה. יותר מ-50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואין-ספור מפגשים עם חיילים. בהרצאותיו הוא מדגיש את אחוות הלוחמים ואת חשיבותה להשגת ניצחון. עם פרוץ המלחמה הוא נקרא לדגל והיה לאיש המילואים המבוגר בתולדות המדינה.

איריס חיים ממושב שדה ניצן היא אימו של יותם חיים שנחטף לעזה ונורה למוות בידי כוח צה"ל ברצועה בשל טעות בזיהוי. מיד אחרי האסון, שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו חיזקה אותם להמשיך בלחימה. מאז היא פועלת בכל דרך ומעל כל במה לחזק את רוח העם.

טקס משואות יום העצמאות ה76
איריס חיים בטקס המשואות

היוצר עברי לידר התגייס מיד עם פרוץ המלחמה לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת. יחד עם צוות נגנים, חרש את הארץ בהופעות וייצג את אומני ישראל הרבים כמו גם את הצוותים הטכניים שהתגייסו לקיים הופעות בפני לוחמים בחזית ובשטחי כינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי העלמין - וגם בנקודות האור הקטנות שהבליחו בצל המלחמה. לידר איבד במתקפת חמאס את מנהל הבמה שלו, אביב ברעם, חבר כיתת הכוננות בכפר עזה שנפל בהגנה על הקיבוץ.

עברי לידר שר בטקס במצעד החיים
עברי לידר

הזמר רביב כנר, לוחם ביחידת אגוז שהתמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, התגייס למילואים בתחילת המלחמה ושירת בגבול הצפון ובעזה. כנר, בן 29, מייצג אומנים רבים שנאלצו לזנוח את היצירה והמוזיקה ולשרת במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה, וכך גם מייצג את המתמודדים הרבים עם מחירה הנפשי של המלחמה, בכל יום מחדש.

חיים אוליאל, תושב שדרות, הוא אחד הקולות הבולטים והוותיקים במוזיקה הישראלית מדרום הארץ. יחד עם בני עירו, המקים והמנהיג של להקת "שפתיים" נאלץ לספוג כבר שנים חיים תחת האיום התמידי מעזה. ב-7 באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה לאחר שהתאפשר לתושבים לשוב לבתיהם - למרות שהירי מהרצועה נמשך גם בימים אלה. אוליאל מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכול.

משואת הנתינה

מתחילת המלחמה ועד היום, תרומות רבות ושונות הועברו לכוחות הביטחון וליישובי העוטף שפונו. מאות אימהות ביישובי הסְפר, שאימצו את הכינוי "מאמות", קנו, קילפו, חתכו, בישלו וטיגנו והביאו את הטעמים והריחות מבית אל החיילים והחיילות בשטח. משפחות אנשי מילואים תמכו זו בזו בעיתות מתח ודאגה, רבבות מתנדבים הקימו חמ"לים כדי לספק צרכים שונים לנפגעי הטבח, המפונים והחיילים, ונשים מסורות נרתמו למען נשים שנפגעו בשבי. למשואת "הנתינה" נבחרו מרים כהן, בת שבע דדון, בסמה הנו, חן ארבל מרינברג, שיר גולדשטיין וצילית יעקבסון בשם רבבות תורמים ומתנדבים.

מרים כהן, אם לתשעה מהמושב הצפוני טפחות, היא מתנדבת בולטת בפרויקט "טעימא" בשיתוף חיל הלוגיסטיקה של צה"ל, שבו היא מגיעה פעמיים בשבוע למוצבים צבאיים ומבשלת ללוחמים אוכל טריפוליטאי ביתי. מאז החלה ההסלמה בצפון והגישה למוצבים לא הייתה אפשרית, כהן פתחה בביתה מערך שבו היא מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת אותו ברכבים פרטיים למאות חיילים בגזרה הצפונית.

בת שבע דדון הקימה, יחד עם חברותיה במועצה האזורית שדות נגב, את "החמ''ל הקהילתי": כ-80 מתנדבות הגיעו מדי יום והכינו כ-2,000 מנות שחולקו ליחידות צה"ל ברחבי הארץ ולכוחות ברצועת עזה. הן גייסו תרומות רבות מעסקים אזוריים ותושבים לצורך מימון ההוצאות והקימו מערך שינוע אדיר שאסף וחילק מנות.

בסמה הנו מהכפר הדרוזי ג'וליס היא מסעדנית ואלמנת צה"ל. בעלה, מרסל ח'יר, נפצע קשה בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים ב-2003 ואושפז במשך 13 שנים עד למותו בגיל 45. בנה של הנו הוא לוחם שריון במילואים שמשרת בעזה.

חן ארבל מרינברג היא ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים" שהוקם במהלך המלחמה ומונה כבר יותר מ-6,000 נשים שתומכות זו בזו בהתמודדות עם הדאגה, הבדידות והבית שהן מנהלות לבדן בהיעדרו של בן הזוג. הפורום פעיל בתחומים שונים, בהן סיוע אישי, מיצוי זכויות לנשות אנשי מילואים וקידום חקיקה שתיטיב עימן.

שיר גולדשטיין מתל אביב הקימה ב-7 באוקטובר את חמ"ל המתנדבים של ארגון הסיוע האזרחי בחירום "לב אחד" שפועל בגוש דן. במשך שלושה חודשים הפעיל החמ"ל כאלף מתנדבים ביום, זאת נוסף לאלפי המתנדבים במסגרת החמ"לים האחרים של הארגון ביתר הארץ, במלונות המפונים, בפעילויות לנוער ולמבוגרים ובמתן מענה לצרכים הקריטיים שעלו מן השטח. בהמשך, הקימו שיר וחבריה את "קומו", מרכז לנוער מפונה מהדרום ומהצפון ששוכן בתל אביב.

צילית יעקבסון, מייסדת ויו"ר עמותת "בת מלך", פועלת כבר שנים לסיוע למען נשים שסובלות מהתעללות מצד בעליהן. עם פרוץ המלחמה הפכו יעקבסון ובן זוגה מאיר את חברת התרופות שבבעלותם לחמ"ל סיוע לוגיסטי לחיילים ולתושבי הדרום, בשעה ששניים מבניהם מגויסים למילואים בצפון ובדרום. חמ"ל הסיוע, שפעל בתיאום עם מערך הלוגיסטיקה הצה"לי, רכש והעביר לשטח ציוד חיוני בהיקף של מיליוני דולרים.

משואת התפוצות 

מאז 7 באוקטובר התגייס העם היהודי בכל קצוות תבל לסייע למדינת ישראל ולחברה הישראלית. על אף העלייה המדאיגה באנטישמיות במדינות רבות בעולם, פועלים רבבות יהודיות ויהודים, מכל הלב, למען ישראל – בגיוס תרומות, בהפגנות תמיכה, בשתדלנות ובאינסוף גילויים של אהבה וסולידריות למשפחות החטופים, לפצועים, למשפחות השכולות, למפונים ולחברה הישראלית כולה. למשואת התפוצות נבחרו מנהיגת הציבור דברה סילברסטין משיקגו וברב דיוויד מאייר להשיא את משואת התפוצות.

דברה סילברסטין (Debra Silverstein) - חברת מועצת העיר היהודייה היחידה של שיקגו – העיר השלישית בגודלה בארצות הברית. היא נעזרת במעמדה הייחודי בכדי לתמוך ציבורית בישראל ולהעלות את המורל והגאווה היהודית בשיקגו. בהובלתה של סלברסטין שיקגו הייתה העיר הגדולה הראשונה שגינתה את חמאס אחרי טבח ה 7 באוקטובר והביעה תמיכה בישראל ובזכותה להגן על עצמה. היא מובילה שיתופי פעולה רבים עם פדרציות וארגונים יהודים מכל הקשת הרעיונית, ופועלת רבות לשמירה על ביטחון יהודי שיקגו – כל זאת בשעה שחייה נמצאים תחת איום תמידי של קיצונים המבקשים לפגוע בה בשל תמיכתה בישראל.

הרב דיוויד מאייר (Rabbi David Meyer) - למעלה משלושה עשורים הוא פועל בתחום החינוך ומקדם חדשנות ויזמות בעולמות החינוך היהודי. הוא מרצה בפני קהלים רבים ברחבי העולם ופעיל בתחום המאבק באנטישמיות בבריטניה ארץ הולדתו ובעולם כולו, באמצעות פעילות ציבורית והקמת תכניות חינוכיות בתחום. מאז ה-7 באוקטובר, הגביר הרב מאייר את פעילותו במאבק באנטישמיות המתגברת, מתוך תובנה שהחינוך הוא אחד הכלים המרכזיים להיאבק בגזענות באנטישמיות ובדעות קדומות.

המשואה האחרונה מבין ה-12 הינה משואה חסרה, לציון 132 החטופים והחטופות שעדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה - ורק זה מבהיר את האופי השונה לגמרי של הטקס הערב.

נאום יו"ר הכנסת אמיר אוחנה

יושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה, נאם בטקס והדגיש: "אנו, חבים לכן וליקיריכן את חיינו. מדינת ישראל, חייבת לכן את עצמאותה". כמו כן הוא הוסיף: "במיוחד הערב – אני פונה מכאן אל אחינו ואחיותינו החטופים מתוך תקווה שישמעו: יום העצמאות השבעים-ושישה לא שלם בלעדיכם. מדינת ישראל לא הייתה שם בשבעה באוקטובר במלוא כוחה ועוצמתה כפי שכולנו ציפינו שתהיה, אך היא פועלת מאז בכל יום להשבתכם הביתה אל משפחותיכם".

טקס משואות יום העצמאות ה76
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה

על הפילוג בעם בעת ימי המלחמה אמר אוחנה: "מדינה, שגם אם יש בינינו ויכוחים על אופיה, כולנו בני מזל על עצם קיומה. הערב אני פונה אליכם מהר הרצל – כשאין מולי קהל. בפעם האחרונה שקרה כדבר הזה מגפה איימה עלינו. גם הפעם מגפה מאיימת עלינו – מגפת המריבה, הקיטוב והקנאות".

"כדי להיות ראויים לשומרים - נצטרך להיות עם ישראל יחד, אלה למען אלה", אמר יו"ר הכנסת והוסיף כי "נצטרך פחות לצעוק ויותר להקשיב, גם ליריבינו הפוליטיים אלה גם אלה – הוכיחו כי מוכנים הם לחרף את נפשם למען מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית".

נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו

"זה אינו יום עצמאות רגיל. המלחמה עדיין בעיצומה", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו. "היא נכפתה עלינו ביום שחור של טבח נורא. רבים מאחינו ואחיותינו עדיין מוחזקים במרתפי החמאס. משפחותיהם עוברות סבל נורא. נחזיר את כולם הביתה - החיים והחללים כאחד", הוסיף.

טקס משואות יום העצמאות ה76
בנימין נתניהו, טקס המשואות 2024

בנוגע לתושבים בדרום ובצפון, שעדיין מפונים מבתיהם בשל המלחמה אמר נתניהו: "נשיב אותם בביטחה ליישוביהם". כמו כן, למשפחות הנופלים מסר: "משפחות הנופלים מתייסרות בכאב האובדן שאין להשיבו. פצועינו מתמודדים עם פצעי קרב באצילות נפש שאין כדוגמתה. אני מחבק באהבה את כולם. אני מאחל החלמה מלאה לפצועינו".

עוד אמר ראש הממשלה: "כשאני פוגש רבים מהם וגם רבים ממשפחות הנופלים, הם אומרים לי: 'גיבורינו לא נפלו לשווא', 'תמשיכו עד הסוף, תמשיכו עד לחיסול מפלצות החמאס'. ואני מבטיח לכם - כך נעשה".

על יום העצמאות השונה השנה, בצל המלחמה, הדגיש נתניהו כי זוהי "הזדמנות להבין את משמעות עצמאותנו" והדגיש: "העצמאות להיות עם חופשי בארצנו, העצמאות להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, העצמאות לממש את צו הדורות: לעולם לא עוד".

לאחר הדלקת המשואות צעדו חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון ויצרו צורות של הסרט הצהוב - סמל התקווה לשיבת החטופים, המספר 76, מגן דוד, סמל צה"ל, המנורה, דגל ישראל, "עם ישראל חי". לאחר מכן שרו לי בירן, אליאנה תדהר, אברהם טל וגלי עטרי את השירים "להאמין" ו"מחוזקים לעולם".