כשהקומדיה הקנדית "שיט'ס קריק" הפכה לתופעת קאלט בארה"ב, אנני מרפי, שמגלמת בה את אלכסיס רוז בכישרון קומי מופלא, סיפרה לא פעם בראיונות שלפני שלוהקה לתפקיד היא שקלה לפרוש לחלוטין מקריירת המשחק שלה: לדבריה, היא עברה שנתיים קשות במהלכן היא לא עבדה ולא צלחה אודישנים. ההצלחה של "שיט'ס קריק" שינתה את זה לחלוטין - בלתי אפשרי לצפות בשש עונות הסדרה ולא לתהות: איפה השחקנית הזאת הייתה כל חיינו, ואיך תעשייה שלמה פספסה את הפוטנציאל המדהים שלה?
אבל אחרי שנים נודע ש"שיט'ס קריק" תסתיים עם עונתה השישית, מתוך החלטה אמנותית של היוצרים לפרוש בשיא למרות הרצון של המעריצים (ושל הרשת שמאחוריה) שהיא תמשיך. היה ברור שמכאן אין דרך חזרה: מרפי בטוח תמצא את מקומה שוב על המסך. בימים אלה מרפי מצטלמת לעונה השנייה של "בובה רוסית", וממש השבוע הסתיימה העונה הראשונה של "Kevin Can Fuck Himself", הסדרה החדשה והמסקרנת בה היא מככבת (ולא משודרת כרגע בארץ), שלשמה התכנסנו.
עם משקל כל כך כבד על הכתפיים שלה, היו ציפיות גבוהות מ"Kevin Can Fuck Himself" - בחירה בלתי צפויה עבור מרפי, שאפשר אפילו לומר שהיא מהווה סיכון מקצועי עבורה. עם סדרה מצליחה אחת ברזומה עברה מרפי לסדרה של יוצרת חסרת ניסיון (ולרי ארמסטרונג, שזוהי הסדרה הראשונה שלה). כרגע ממש לא נראה שההצלחה של "Kevin Can Fuck Himself" בכלל תגרד את זו של "שיט'ס קריק", אבל היא בהחלט הופכת את מרפי לדמות מסקרנת ששווה לעקוב אחרי הקריירה שלה ולדעת שהיא לעולם לא תעשה את מה שמצופה ממנה.
עוד לפני שמתחילים בכלל לצפות ב"Kevin Can Fuck Himself", לסדרה ישנה נקודת בונוס משמעותית לטובתה: יש לה קונספט שעדיין לא נראה על גבי מסך הטלוויזיה האמריקאית, כזה שיכול להמריא או להתרסק. רק העובדה הזאת בפני עצמה היא מרשימה, בעולם שבו כבר כמעט ואין רעיונות מקוריים. השם שלה מזכיר, ממש לא במקרה, את שם הסיטקום "Kevin Can Wait" של קווין ג'יימס ("מלך השכונה"). הסדרה ההיא הפכה לידועה לשמצה לאחר ההחלטה המשונה להרוג את דמותה של אשתו של קווין לאחר העונה הראשונה, רק כדי להחליף אותה בשחקנית אחרת ששיחקה איתו ב"מלך השכונה" בניסיון להעלות את הרייטינג. זה לא עבד. הצופים לא קנו את הטריק, והטיפול התסריטאי במותה של האישה המקורית היה מזלזל ורדוד.
זו דוגמה מעולה לרעיון ש-"Kevin Can Fuck Himself" מנסה לפרק, אבל היא ממש לא מתבססת רק על "Kevin Can Wait", אלא על רשימה ארוכה של סיטקומים שמציגים טיפול בעייתי ביחסים בין זוגות נשואים. אתם מכירים את הקלישאה - גבר בינוני במראה ובאישיות נשוי לאישה שהיא ללא ספק כמה רמות מעליו; קולות הצחוק המוקלטים של הקהל עוזרים לנו להחליק לו על התנהגויות פסולות, כאלה שללא הצחוק ברקע יכולות להיחשב אפילו לאפלות.
"Kevin Can Fuck Himself" היא בעצם שתי סדרות באחת: היא מזגזגת בין סיטקום לדרמה, על כל המשתמע מכך, כולל כמות המצלמות בשימוש, זוויות הצילום, התאורה, הצבעוניות, פסקול הצחוק המוכר ועוד. בכל פעם שאליסון (מרפי) נמצאת עם בעלה הבלתי נסבל קווין, אביו או חברו הטוב והאידיוט ניל, הסדרה נראית כמו סיטקום קלאסי. אבל כשהיא יוצאת מהחדר וממשיכה בחייה הפרטיים - החלק שאנחנו לא זוכים לראות בכל אותם סיטקומים - האסתטיקה והטון הופכים דרמטיים. הזיגזוג הזה היה יכול להישאר ברמת הגימיק, אבל דרכו ארמסטרונג מצליחה לומר המון על היחס לנשים נשואות בסיטקומים שמתמקדים בגברים או במשפחות. קווין לא רואה את אליסון. הוא לוקח אותה כמובן מאליו, מתבאס כשהיא מתפטרת מעבודתה בחנות אלכוהול כי הוא כבר לא יזכה להנות מההנחה, מזלזל ברצונות שלה, לא משתף אותה בהחלטות משמעותיות והופך אותה יותר מדי פעמים לפאנץ' של בדיחה. היא מצדה משתדלת לעטות חזות אמיצה, אבל בכל פעם שהיא יוצאת מהחדר, תהליך ההתפוררות שלה ניכר. שימו לב, מעתה יופיעו ספוילרים להמשך הסדרה, אז קראו בזהירות.
כשאליסון מגלה שקווין בזבז את כל הכסף שחסכו כדי לעבור דירה, היא נשברת ומקבלת על עצמה החלטה דרמטית: היא מחליטה להרוג את בעלה. במקביל, אהוב מנעוריה חוזר לעיירה העלובה שהיא גרה בה, והיא ושכנתה פאטי (מארי הוליס אימבודן) מגלות אחת את השנייה מחדש כשגורלן נקשר פעם נוספת. למעשה, החברות ביניהן הופכת למרכז הסדרה, ומתפתחת באופן שמפיח חיים חדשים בשתיהן ומזכיר לא פעם את "תלמה ולואיז".
כרגע, לא ידוע עדיין אם "Kevin Can Fuck Himself" תחודש לעונה שנייה על ידי רשת AMC בה היא משודרת בארה"ב, וממש לא בטוח שזה יקרה. חוסר הניסיון של ארמסטרונג ניכר בה, ויש בה משהו בוסרי שלא כל הצופים יתחברו אליו, יחד עם טון כמעט אפל מדי של החלק הדרמטי שלה. אבל זה יהיה חבל אם היא תבוטל - "Kevin Can Fuck Himself" רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא מעוררת מחשבה. אימבודן מתגלה כאן כעילוי לצדה של מרפי, שהעולם כבר מאוהב בה. ניכר שמאחורי הסדרה הניסיונית עומדת יוצרת אינטליגנטית שמבקשת לקחת מוטיבים חוזרים מהטלוויזיה שכולנו גדלנו עליה, לחטט להם בקרביים, לפרק אותם לגורמים ולהרכיב אותם מחדש באופנים בלתי צפויים ובעלי משמעות. מכל הסיבות האלה - שווה לבדוק לאן היא עוד יכולה לגדול ולצמוח, כי גם אם היא עדיין לא ראויה להיכלל ברשימת סדרות הקאלט של רשת AMC (שכוללת את "מד מן", "שובר שורות" ו"המתים המהלכים") - עם עוד קצת השקעה ושיוף, היא לגמרי יכולה להגיע לשם.