בתזמון מעניין ועם מאבטח צמוד, הגיע לביקור בישראל כוכב עבר הוליוודי. אומנם בטיילת בתל אביב לא ממש מזהים אותו, אבל כל מי שגדל בשנות ה-90 זוכר את איאן זירינג, לנצח סטיב מ"בוורלי הילס 90210", סדרת הנוער המיתולוגית שעלתה לאוויר לפני יותר מ-30 שנה והפכה לתופעה עולמית. חלקנו עדיין זוכרים את הג'ל בשיער של ברנדון, את דונה הבתולה, ואיך לא - את קרב הבנות קלי וברנדה על ליבו של דילן מקיי, החתיך של הסדרה.
"יש מועדון מעריצים ענקי - 'מועדון המעריצים הישראלי של בוורלי הילס' עם עשרת אלפים חברים בפייסבוק", מעדכן אותנו איאן. "אני חושב שמה שהפך את הסדרה למצליחה כל-כך זו העובדה שמתבגרים בכל מקום יכלו להזדהות איתה. היחסים עם ההורים, החברים ובית הספר. מתבגרים בכל העולם התמודדו עם אותו הדבר".
כמעט כל אחד משחקני הסדרה הסתבכו בשערוריות, תאונות וטרגדיות; לוק פרי, שגילם את דילן, לקה בשבץ מוחי ומת בגיל 52. שאנון דוהרטי, הלא היא ברנדה וולש, נאבקת כבר שנים בסרטן השד שמצוי בשלב מתקדם. "אני בקשר עם כל צוות השחקנים", אומר זירינג, "לכולנו היו עליות ומורדות - מקצועית, אישית, בריאותית. שאנון עוברת את זה עכשיו. היא פייטרית, אין דבר אחר שאפשר לומר עליה, אז אני מהמר לטובתה. גם לוק ואני תמיד היינו קרובים מאוד וזה היה קשה מאוד, הוא היה חבר טוב שלי וכולנו נשארנו די קרובים".
גם זירינג, אוטוטו בן 60, עבר הרבה ב-30 השנים האחרונות אבל לא באמת הצליח לשחזר את ההצלחה שרשם בגיל 25. הוא שיחק בכמה סרטי טלוויזיה והתמודד בכמה תוכניות ריאליטי, כמו "רוקדים עם כוכבים" בגרסה האמריקנית ו"המתמחה" בהנחיית דונלד טראמפ. "זכיתי לפגוש את הנשיא לשעבר ואולי הבא של ארצות הברית", הוא נזכר. "הוא (טראמפ) אמר לנו: מישהו חושב שאני צריך להתמודד לנשיאות? וכמובן שכולנו מנסים לנשק לו את התחת: 'כן, בטח, אתה תהיה נשיא נהדר'. לא היה לנו מושג שהוא שוקל להתמודד לנשיאות".
התחנה הראשונה בביקור השלישי שלו בארץ הייתה, איך לא, הכותל המערבי. איאן, גרוש ואב לשתי בנות הוא יהודי-אמריקני, נכד לניצולי שואה ובן למורה לעברית. בירושלים הוא אפילו מניח כיפה על ראשו, וזה כנראה מספיק בשביל להכריז: הוא משלנו. "המורשת של המשפחה שלי בת 600 שנה. אני 99.8 אחוז יהודי אשכנזי, הבנות שלי לומדות בבית ספר לעברית והבכורה שלי תחגוג בת מצווה השנה".
אנטישמיות בארה"ב? "לא מעוניין לדבר על זה"
לפני כחודשיים הוא נקלע למריבה אלימה בלוס אנג'לס שזכתה לכותרות בכל העולם, והיו ישראלים שמיהרו לקבוע כי מדובר אנטישמיות. הוא משחזר מה קרה שם: "עמדתי בפקק תנועה ושני אופנוענים בצד ימין לא היו מרוצים מהמהירות שבה הם נסעו. הם התחילו לדפוק לי על מכסה המנוע, אמרו לי 'סע אחורה' וקיללו אותי. הייתה לי בעיה עם זה. אני לא לוקח בקלות כשמתייחסים אליי בזלזול, במיוחד כשמקללים אותי מול הילדות שלי".
לא פחדת?
"לא, הגנתי על כבודי".
הם ידעו מי אתה?
"לא, זו לא הייתה אנטישמיות. הם פשוט התעסקו עם האדם הלא נכון".
נוכל לדבר על אנטישמיות בארצות הברית?
"אני לא ממש מעוניין לדבר על זה, אם נוכל לעבור הלאה בבקשה".
זירינג אומנם יהודי ומבקר בישראל, אבל הוא בוודאי לא נציג ההסברה שהיינו מייחלים לו. למען האמת, הוא לא מוכן לקחת צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בטח לא מול המצלמה. הוא סירב להשיב על שאלות בנוגע למלחמה, נשאר ניטרלי ושומר על פוליטיקלי קורקט.
זו תקופה מעניינת אך גם מלחיצה להגיע לכאן בזמן המלחמה ובחודש הרמדאן.
"היו לי חששות. זה כן מדאיג במידה מסוימת, יש לי שתי ילדות".
מנקודת מבטך יש הצהרה פוליטית בביקור הזה? לומר שאתה עומד לצד ישראל ותומך בה?
"אני לא מצהיר שום הצהרות פוליטיות כאן. בסופו של דבר, אני רוצה להאמין שהטוב ינצח".
100 אלף דולר לעונה
אז מה בכל זאת הסיבה העיקרית להגעתו בתזמון הזה? תמורת 100 אלף דולר, כך על פי הדיווחים, זירינג הצטרף לעונה החדשה של תוכנית הריאליטי "גולסטאר" שצולמה כבר לפני שנתיים ביוון ועלתה בשבוע שעבר ב-HOT וב-NEXT TV. במשך חודש הוא נאבק להשתלב בנבחרת הגברית והקולנית שמונה בין היתר טיפוסים כמו הקומיקאי ירון ברלד ויוצא "האח הגדול" חיים שועי, הידוע בכינויו "חמימו".
למה בחרת להשתתף בתוכנית?
"זו שאלה טובה. עכשיו אחרי שעשיתי את זה, אני תוהה בעצמי למה. זה היה פשוט שיגעון מוחלט. לישראלים יש הרבה חוצפה. הם כולם כעסו כל כך אחד על השני והם היו מתווכחים עד לנקודה שעל מה אנחנו מתווכחים בכלל? תבעט בכדור, קדימה, בוא נשחק. אני לא יכולתי להבין בכלל, מה שהפך את זה למתסכל אפילו יותר".
אתה יודע כמה מילים בעברית? אתה מבין את השפה?
"קצת", הוא משיב בעברית. "בעיקר קללות ואיברים בגוף. זה מה שלמדתי ב'גולסטאר'".
אתה מתחרט שהשתתפת בתוכנית?
"בכלל לא, אין חרטות".
רגע לפני שהוא חוזר לחופים הרחוקים של אל-איי, לקחו אותו חברי התוכנית לביקור במחלקת השיקום של בית החולים תל השומר. במקום הזה, כשזירינג מדבר עם סגן יונתן בן חמו, סמ"פ בגדוד הנדסה שאיבד את רגלו במהלך הלחימה בעזה והפך לסמל לגבורה, דף המסרים נעלם. "כואב להיות פה, להרגיש מה הם עוברים", אומר איאן, "קשה למצוא מילים. אני חי בלוס אנג'לס, אני לא רואה את זה ברמה הזאת. מה שאני רואה מוטה כל כך לצד השני. אם אני גורם לחבר'ה האלה לחייך מעצם נוכחותי, אז אני מניח שזה שימוש טוב בכותרת של סלבריטי".
וזה אולי מה שחשוב. גם אם הוא לא השגריר האולטימטיבי, גם אם היינו רוצים שכל המפורסמים היהודים יתעטפו בדגל ישראל, אפשר גם להבין את המורכבות. וזירינג, הוא לפחות הגיע כדי לראות ולשמוע ואפילו עונד את סיכת החטופים. זה הרבה יותר ממה שאפשר לומר על אחרים.