"את יודעת, עד לפני המלחמה לא היה פה שער בכניסה לבית, השער הזה בכניסה לבית הוא מה-7 באוקטובר", אומר עמוס תמם בביתו בסביון. "אני לא יכולתי לישון בלילה, כל הזמן הלכתי לחדר של הילדים. משחקים פה הרבה מחבואים, והבן שלי התחבא בתוך הארון, ואני רואה שתי ידיים קטנות סוגרות את הארון. וכל מה שאני רואה באותו רגע זה סצנה מהיום הנורא הזה של ילדים שהתחבאו בארון".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אתה לא רצית לחזור להצגות.
"לא. יש לנו כמות מטורפת של חטופים, אזרחים, שכל החטא שלהם היה שהם פשוט ישנו בבית שלהם בחג שמחת תורה. אז מצד אחד, אסור לנו לשכוח את זה ואנחנו חייבים כל הזמן להזכיר למנהיגים שלנו שאנחנו לא חוזרים לחיים בלי שהם חוזרים הביתה".
"יש לי חבר אביחי, מ"פ בגבעתי", ממשיך תמם לספר. "שנפצע ב-7 באוקטובר. כששיתפתי אותו בתחושות האלה והוא אמר לי: 'על מה אתה מדבר? אם אתם לא תמשיכו לחיות, אז בשביל מה אנחנו נלחמים?'"
אבל אפילו המלחמה לא הצליחה לעצור את הקריירה הנוסקת של עמוס תמם. בגיל 46 הוא נמצא בשנה העמוסה בקריירה שלו. עם שלושה תפקידים ראשיים בטלוויזיה, עם שתי הצגות מצליחות בתיאטרון וקמפיין נחשק.
"המלחמה טרפה הכול", הוא מסביר איך יצא שהוא בכל כך הרבה דברים בו זמנית. "'מתוקים' היה אמור לעלות באוקטובר ו'מנאייכ' בינואר ו'חולי אהבה' קדימה ביוני. והיה אמור להיות איזשהו בלנס בין הדברים. ופתאום הכול בא ביחד".
אי אפשר לברוח ממך.
"אם להגיד בכנות, אז אני עכשיו קצת, אני קצת ב..."
אובר-חשיפה?
"פנימית זה קצת יותר מדי בשבילי. כי מה שאני אוהב במקצוע שלי, אין לי תוכנית קבועה. אני הולך ובא. אז אני מחבק את זה, אני מקבל את זה, ואני גם מתמודד עם התחושות".
"קשה להוציא את רמלה מהילד"
הבית שלו עם הטרמפולינה בחצר נראה כמו קיבוץ. אבל לקיבוץ שעמוס גר בו בשלוש השנים האחרונות קוראים סביון, בבית צנוע, קרוב להורים של אשתו. מי שנולד ברמלה למשפחה של שישה ילדים וסייע בפרנסה כבר מגיל תשע, לא מתנצל על הסטטוס החדש.
המרחק בין רמלה לסביון זה מרחק כאילו...
"15 דקות נסיעה".
יש לך את הרגעים שלא נעים לך?
"לא נעים לי ממה?"
שהצלחת ויש כסף, ואתה גר בסביון.
"אין לי איזה סטארט-אפ ולא עשיתי אקזיט. אז אני לא באמת שם. והלוואי ואני אהיה שם, ואני לא אתנצל על זה".
"אני יכול להגיד לך שמאוד-מאוד חשוב לי איך הילדים שלי גדלים, מה הם מקבלים, שהם יודעים שצריך גם להתאמץ בשביל דברים", אומר תמם. "אבל כן, יש את הפתגם הזה, שאולי קל להוציא את הילד מרמלה, אבל קשה להוציא את רמלה מהילד. וזה בסדר - זה אני".
"קוסקוס ומקרוני, מקרונה בל קנקש"
בסדרה החדשה והמדוברת "חולי אהבה" עמוס תמם מגלם את מיכה חדד, שנולד וגדל במשפחה תוניסאית אסלית מרמלה והפך לסיפור הצלחה. "הסיפור של מיכה, כמו שאני מתחבר אליו, זה שהוא מסומן בתור ראש הממשלה המזרחי הראשון, שזה משהו שאנחנו כרגע רק מדברים עליו ואנחנו רק חולמים אותו, והוא לצערנו עוד לא קרה", מציין תמם. "ולא רק שהוא ראש הממשלה המזרחי הראשון, הוא תוניסאי מרמלה, וכשקראתי את זה, אמרתי כזה, 'מה? מישהו כתב עליי סדרה'".
את אימא של מיכה חדד מגלמת רינה מצליח. "יש לנו חיבור, לי ולרינה מאוד חזק בסיפור הזה", אומר תמם. "גם כי שנינו תוניסאים באמת, המקור שלנו הוא אותו מקור. היא אומרת לי כל מיני דברים שאני מבין על עיוור, כאילו. וגם, היא מבטיחה לי כבר מלא זמן שאני אבוא לטעום מהאוכל שלה. אני שמעתי על האוכל שלה, שמעו יצא למרחוק. קוסקוס ומקרוני, מקרונה בל קנקש".
עד שרינה תכין את הקוסקוס המפורסם שלה, היא ועמוס נפגשים במסעדה על ברוסקטה טבעונית.
"את יודעת מה הדבר הראשון שכולם אמרו לי?", שואלת רינה ומספרת: "למה אימא שלו, אבל? למה לא בת הזוג שלו?"
"אגב, אני חייבת להגיד לך שהחמיאו לי שאני צעירה מדי להיות אימא שלך", היא אומרת לעמוס.
תמם: "זה נכון, אגב, לא?"
רינה: "אני מאוד אהבתי את התגובה הזאת".
"חולי אהבה" מנסה לשבור סטיגמות בנושא טעון כמו מחלת הסרטן. מחקר שבדק את ההשפעה שלה, גילה שתרמה לעלייה ניכרת במודעות שגם גברים עלולים לחלות בסרטן שד.
התסריט מתכתב עם הניסיון האישי של רינה מצליח. "אני שידרתי בטלוויזיה עם פאה ואף אחד לא ידע", היא אומרת.
"כשראינו יחד את שני הפרקים הראשונים, עשו לנו הקרנה, היא בכתה", משתף עמוס.
"כבר לא בן 20, יש יפים ממני"
כחלק מההכנות לצילומי "חולי אהבה", הוא גילח את ראשו. "היו פה דרמות עם הקרחת", הוא מספר. "כי הבת שלי לא הסכימה. והערתי אותה בבוקר עם כובע, כי חזרתי מהצילומים ממש מאוחר והיא כבר ישנה, והיא ממש ממש לא... עכשיו, מה אני אעשה? אין דרך לחזור אחורה".
אבל לך היה קשה עם זה? הרי הבלורית שלך זה חלק מהדמות.
"לא רק שזה לא היה לי קשה, אני מחכה לפרקים שאני עם קרחת. מאחד כזה שתמיד מסדר את השיער וחשוב לי איך אני מסופר ומקיף את עצמי תמיד באנשים שיכולים לספר אותי ב-12 בלילה. הרגשתי שאני זרקתי קביים".
אנשים מעירים לך על המראה החיצוני? אתה ואשתך קוראים יחד טוקבקים?
"אנחנו לא מסתכלים על טוקבקים ולפעמים אנשים גם יוצאים מחוץ לגבולות".
כשהיא נמצאת זה יכול לקרות?
"כן".
אני חייבת להבין, איזה דברים לא במקום אומרים לך כשאתה עם אשתך?
"את מביכה אותי. אבל תחשבי על כל דבר שעולה בדעתך, נאמר לי או ברמזור או בדרך, לפעמים עם הילדים. זה יכול להתחיל ב'איזה חתיך אתה' ויש גם דברים לא לטלוויזיה, אני אגיד לך אחר כך".
העיסוק במראה החיצוני בא לשחקן טוב?
"היו שנים שהעיסוק במראה ביאס אותי. כי אני רוצה שיראו את הכישרון שלי. אבל, בוא'נה, אני כבר לא בן 20, וכבר יש יפים ממני ויש חתיכים ממני. ולשמחתי הרבה אני זוכה לעשות תפקידים משמעותיים. בסוף זו תדמית. אבל אני לא מתעסק בזה, כי זה לא העניין מבחינתי - וזה חשוב. ביחד".
סצנה נועזת עם קרן מור
בשנה האחרונה תמם קוצר שבחים על התפקיד של אדיפוס בעיבוד המודרני של הקאמרי. כולל סצנה אחת נועזת במיוחד עם קרן מור.
"אדיפוס הוא פוליטיקאי שנובר בהיסטוריה המשפחתית שלו, ומשם העלילה מסתבכת", הוא מספר על ההצגה.
אז בעצם גם ב"אדיפוס" אתה פוליטיקאי וגם ב"חולי אהבה".
"נכון. שניהם נורא נורא רוצים להביא פוליטיקה אחרת. ויש לשניהם את אותה בת", הוא אומר על השחקנית שרון כהן רז, שמגלמת את בתו גם בסדרה וגם בהצגה.
הוא מספר שאחרי שלוהק ל"חולי אהבה", הרגיש ששרון ששיחקה איתו ב"אדיפוס" חייבת לגלם את בתו גם כאן. "אמרתי להם שיש מישהי שאני מרגיש שהיא ממש תהיה טובה לתפקיד", הוא נזכר. "הם ענו לי: 'תשמע, תשלח, אבל אנחנו כבר די סגורים'. ואני שולח להם תמונה, והם אומרים לי: 'זאת השחקנית שבחרנו'. שזה... על גבול ההזוי".
חייב לקחת אותי כפרה
השבוע הוא טס לחודשיים צילומים באתונה, לצלם את העונה השנייה של "אזהרת מסע". הסדרה הישראלית שזכתה להצלחה בין-לאומית כשהוקרנה בנטפליקס.
המקום הזה של קריירה בין-לאומית, זה משהו שהוא מדגדג לך?
"תראי, אם אני אגיד שלא, אז אני שקרן, כי התשובה היא כן. מצד שני, מאוד טוב לי פה. גם אם יום אחד זה יקרה, בעזרת השם, אז עדיין פה יהיה הבית שלי ולא בשום מקום אחר".
כשצילמנו אותו עם רינה מצליח, היא ביקשה לראיין אותו גם.
אם לא היית שחקן, מה היית?
"אני מאוד מאוד הייתי רוצה להתרחב בתחום".
לביים?
"כן".
כשאתה תהיה במאי, אתה חייב לקחת אותי, כפרה. אני חייבת להיות איתך.
"לא מרגיש שהשגתי"
אולפן שישי רצה לצלם אותו בשוק רמלה והוא ביטל. "אני לא רוצה לבוא לשוק רמלה על תקן 'הסינדרלה מהשוק'. אני גדלתי בשוק ברמלה. לאבא שלי הייתה בהתחלה בסטה של תבלינים, אחרי זה מעדנייה. ומכרתי שם מלבי ומכרתי שם לימונדה. השוק זה הבית שלי. אז היה מאוד נוח ללכת להצטלם שם הרבה פעמים. אבל באיזשהו שלב אני כבר מגיע למצב שאומרים לי, 'פעם שעברה שהיית, היית אצלו, למה אתה לא בא אליי?' אז אמרתי 'לא הולכים לשוק ברמלה. די. יש לי עוד חלקים'".
אפשר אולי להוציא את עמוס מרמלה, אבל לא את רמלה מעמוס. והוא הראשון שמודה שמה שהביא אותו לפסגה הם הדברים שינק בבית. "חינכו אותי לשאוף, להיות שאפתן. וגם החלק הלכאורה פחות טוב בזה, זה שאני אף פעם לא מרגיש שהגעתי, שהשגתי. למרות שהגשמתי את עצמי ב-600%, אני תמיד מרגיש כזה כאילו עוד לא עשיתי כלום".