יוצר האימה ג'יימס ואן ("המסור", לזמן את הרוע", "הרוע שבפנים") הצליח לבסס את עצמו בהוליווד כאשף אימה שמצטיין לא רק בהפחדות, אלא גם בשוברי קופות. וכיוון שבהוליווד יודעים להעריך כסף, ג'יימס ואן הגיע לסטטוס נכסף ונדיר בתעשייה; שמו מוצמד לפרויקטים ולו רק כי הפך לתו תקן של איכות בכל הנוגע לז'אנר האימה. כך קרה גם עם "ארכיון 81", שעלתה לאחרונה בנטפליקס והפכה במהרה לאחת מהסדרות הנצפות ביותר של שירות הסטרימינג בימים אלו. ואן שימש בה כמפיק בפועל, כלומר השקיע מכספו ולא באמת היה מעורב בהפקה עצמה. ואם יש משהו ש"ארכיון 81" מוכיחה, היא שכדאי לו להיזהר היכן הוא ממקם את שמו, כי לא תמיד זה יהיה לטובתו - במיוחד כשמדובר בסדרה שאמורה להיות מותחן אימה, אבל היא לא מותחת ובטח שלא מאיימת.

"ארכיון 81" מבוססת באופן רופף על פודקאסט אימה מצליח שנושא את אותו שם. במרכזו עומד דן (מאמדו אצ'יי, "Black Box"), צעיר העוסק בשחזור קלטות וידיאו פגומות. דן מקבל הצעה מפתה מאדם העומד בראש חברה מסתורית: לשחזר קלטות וידיאו שנפגעו בשריפה שהתרחשה באמצע שנות ה-90 בבניין "ויסר" בניו יורק (שאחריה לא נמצאו גופות באופן חשוד למדי), תמורת מאה אלף דולר. אלא שכדי לעשות זאת, הוא ייאלץ לעבור לאחוזה מבודדת בבעלות החברה, ללא אינטרנט וללא קליטה סלולרית. הסיבה לכך היא שהקלטות רגישות במיוחד ועלולות להיהרס אם יאלצו להזיז אותן למקום אחר. למרות התנאים המוזרים, דן מסכים להצעה – הסיבה הרשמית היא מאה אלף דולר, אבל האמת היא שהוא מסכים כדי שהסדרה תתקדם למרות שאין הרבה היגיון מאחורי זה. מהר מאוד דן מגלה שמנכ"ל החברה המסתורית איכשהו יודע שכל משפחתו של דן נספתה בשריפה (אחת אחרת, לא זו בניו יורק) כאשר היה ילד וגם שדן סבל בעבר מבעיות נפשיות.

כבר מצפייה בקלטת הראשונה דן נחשף לפרט שקושר אותו באופן אישי לקלטות הללו, שכן אביו מופיע באחת מהן. וכך דן ממשיך בצפייה קדחתנית בקלטות, ואנחנו צוללים איתו לתוך ז'אנר ה"פאונד פוטג'". מתברר כי הקלטות שייכות לבחורה צעירה בשם מלודי (דינה שיהאבי), סטודנטית שהגיעה לבניין "ויסר" לטובת מחקר היסטורי ומסיבה אישית נוספת שמתגלה בהמשך. ככל שמלודי מתקדמת במחקר שלה ומראיינת יותר אנשים המתגוררים בבניין, כך מתחילים להתגלות פרטים אפלים על הדיירים ועל ההיסטוריה של הבניין שמובילים את מלודי לפרשייה מסוכנת במיוחד.

הסדרה נעה בין העבר, שנת 1994 בבניין "ויסר" כפי שהיא מוצגת מנקודת מבטה של מלודי - ובין ההווה, שבו דן צופה בקלטות, נסחף לתוך התעלומה של מלודי ובמקביל נכנס לפראנויות משל עצמו לגבי כוונותיו של המנכ"ל המסתורי. יש ניסיון נחמד בהחלט לעשות מחווה לסרטי אימה ונואר, כמו "הניצוץ", "תינוקה של רוזמרי" ו"צ'יינה טאון", כמו גם לסדרת האימה המיתולוגית "אזור הדמדומים" - אבל התוצאה נראית יותר כמו שילוב לא מוצלח של כולם, ובעיקר כמו חיקוי שלא מצליח לעמוד בפני עצמו. זוהי כנראה אחת הבעיות הכי גדולות של "ארכיון 81": היא יורה לכל כך הרבה כיוונים ולבסוף לא קולעת בכלל. יש מכשפות, שדים, כתות, רוחות רפאים ועוד אלמנטים נוספים, שלרוב מרכיבים סרטי אימה מוצלחים; אבל במקרה של "ארכיון 81" מרוב עצים לא רואים את היער. היא עמוסה מדי בפרטים ובמקביל דלה מדי בנרטיב מעמיק ומעניין.

היא מוגדרת כסדרת אימה, אך "ארכיון 81" בהחלט לא תספק את חובבי הז'אנר כיוון שהיא פשוט לא מפחידה. אלמנטים של אימה מגיעים מעט מדי ומאוחר מדי, וגם כמותחן היא בלתי מספקת. מתח מסוים קיים, בתור סדרה שמרכז העלילה היא תעלומה שיש לפענח - אך המתח לא מותח מספיק, גם אם לעתים הוא מספיק מסקרן כדי להתקדם לפרק הבא. הסדרה מתקדמת מאוד לאט, בין היתר כי היא רוויה בפרטים עלילתיים ובמהלכים עלילתיים שמתגלים כמיותרים לחלוטין ולא תורמים לעלילה. סביר להניח שהם שם כחתיכות נוספות שלא מתאימות לפאזל ורק נועדו לבלבל את הצופה בזמן שהוא מנסה להרכיב אותו, אך בפועל הן פשוט משעממות.

 

ולא רק העלילה שעומדת במרכז הסדרה לא מעוררת מספיק עניין, אלא גם הפתרון לתעלומה לא מספק; לא נחשוף אותו כאן, אבל כן נגיד שהוא לא מפתיע יותר מדי ולא מרגש במיוחד, כך שהציפייה לא משתלמת. היא מובילה לאנטי קליימקס, שזה לא מה שמצפים מסדרה שהיא כל כולה סביב תעלומה. גם בגזרת הדמויות קשה להתנחם - הן פשוט לא מעניינות וניכר שהוזנחה העבודה עליהן לטובת העבודה על העלילה רוויית הפרטים. וחבל שכך, כי מאמדו אצ'יי, שמגלם את הגיבור, הוא שחקן מוכשר שהוכיח את יכולותיו בעבר והוא מבוזבז כאן על דמות לא מפותחת מספיק. למרות זאת, בכישרונו הרב, אצ'יי מצליח להוציא הרבה מהמעט שקיבל בתסריט והוא בהחלט תורם לחוויית הצפייה. 

מעניין לציין שבנטפליקס הסדרה תויגה כ"מעוררת מחשבה" - שזה לחלוטין ההיפך ממה שהיא. ברור שתגית זו נועדה למכור אותה, אבל היא מוליכה שולל בעיקר כי הסדרה לא רק לא מעוררת מחשבה, היא למעשה שטחית במיוחד. השאלה העיקרית שתישאר אתכם בתום הצפייה היא ככל הנראה "איך לעזאזל היוצרים מתכננים למשוך עלילה כה שטחית לעונה נוספת?" (כי אין ספק שזוהי כוונתם). ייתכן שגם תשאלו את עצמכם "למה ראיתי את כל זה?", אבל אף אחת מהשאלות הללו לא עונה להגדרה של סדרה "מעוררת מחשבה", כזו שאמורה להשאיר את הצופה עם שאלות גדולות ומעמיקות יותר. אם אתם חובבי אימה, ככל הנראה שלא תהנו ממנה; אם אתם חובבי מסתורין, ייתכן שתמצאו קצת הנאה, אבל סביר להניח שתשכחו ממנה מיד אחרי הצפייה.