שבוע אחד הספיק בשביל למקם את "דם ומים", סדרת מתח דרום אפריקאית חדשה שכנראה פספסתם, גבוה במיוחד ברשימת הסדרות הכי מבוקשות של נטפליקס בבריטניה, ארצות הברית וצרפת. על פניו, היא מאוד מזכירה את האחיות הרעיוניות שלה, בהן "אחת שיודעת" ו"אליטה", שתיהן סדרות נוער על בית ספר לעשירים, עם תעלומה אחת גדולה שמתובלת בקצת דרמות של מתבגרים. שישה פרקים אחר כך, כבר ברור שמדובר לא רק בלא סתם דרמת נוער, אלא בסדרה חשובה שמשום מה לא זכתה לכבוד שמגיע לה.

הסדרה נפתחת עם פולנג בת ה-16, החוגגת יחד עם משפחתה יום הולדת 17 לאחותה הנעדרת פומלה, שנחטפה כתינוקת מבית החולים בו נולדה. הוריה של פולנג מעולם לא ויתרו על החיפושים אחריה, וחוגגים לה כל שנה מרגע חטיפתה, למורת רוחה של האחות הצעירה. בהמשך, פולנג מתגנבת למסיבת יום ההולדת של פיקילה בלה, אלופת השחייה הפופולרית של בית הספר, ומוצאת דמיון בין ילדת יום ההולדת לבין אחותה החטופה. היא מחליטה לא לספר להורים על החשדות שלה, ובמקום זאת עוברת לבית הספר בו פיקילה לומדת כדי לברר האם אכן מדובר באחותה.

לצד התעלומה הראשית סביב זהותה של פיקילה, ברקע מתנהלת גם חקירה משטרתית נגד אביה של פולנג, שמואשם בסחר בבני אדם ואפילו בסחר אחותה. כאן גם נמצאת נקודת החוזק של הסדרה, שמוכיחה את עצמה כהרבה יותר אינטליגנטית ומורכבת מסדרת הנוער הטיפוסית. הסוגיה המורכבת והלא-מספיק-מדוברת הזו היא רק חתיכה אחת מהפאזל הגדול שהוא דרום אפריקה, מדינה ש"דם ומים" היא בסך הכל הסדרה המקורית השנייה שמגיעה ממנה לנטפליקס.

הפאזל הזה בא לידי ביטוי מהלבוש המיוחד ועד הפסקול, שמעביר ברובו את הרוח הצעירה של המדינה, וכולל אמנים מקומיים שמשלבים בין המקצב הדרום אפריקאי לבין ההיפ הופ האמריקאי, ממנו הם שואבים השראה. הראפר המקומי Nasty C, למשל, יצר שירים מקוריים עבור הסדרה שבזכותה הגיעו למיליוני צפיות ביוטיוב, והוא גם משתתף באחד הפרקים שלה. 

"דם ומים" מוכיחה את עצמה גם מבחינת הקאסט, הבנוי בעיקר מנערים ונערות צעירים בתחילת הקריירה, שלמרות חוסר הניסיון מספקים משחק מקורי ונקי ממניירות. הדינמיקה בין הדמויות היא טבעית, אותנטית ובוגרת, ומציגה דיון רגיש ומפוכח על החלומות, הקשיים והמצוקות שחווים צעירי המדינה, בנושאים כמו זהות מגדרית ואפילו מצבים כלכליים. השיח הזה לא מובן מאליו, בטח בגילאים כאלה, והוא נותן עוד רקע על המצוקה באזורים שנעים בין עושר בלתי נתפס לבין עוני קשה מנשוא.

ועדיין, למרות הפוטנציאל הגבוה והביצוע המוצלח לפרקים, "דם ומים" לא מצליחה להוכיח את עצמה כסדרת המתח שהיא מתיימרת להיות. התמונה הגדולה מתבהרת כבר בשלב די מוקדם, וששת הפרקים שלה לפעמים מרגישים דחוסים למדי. בניגוד לנורמה בנטפליקס, הפעם דווקא נראה שהסדרה לא קיבלה את כל זמן המסך שהיא ראויה לו, ושהעלילה הייתה יכולה בקלות למשוך אותנו בצורה הרבה יותר עמוקה ומותחת. אבל גם בלי להיות מושלמת, ולמרות שאלות רבות שנותרו ללא מענה, היא עדיין מצליחה להיות ממכרת למדי. אפשר רק לקוות שבעונה שתגיע, והיא חייבת להגיע, "דם ומים" תרד לאופקים אפלים ועמוקים הרבה יותר.