זה לקח קצת זמן, אבל שירות הסטרימינג דיסני+ סוף סוף נחת בישראל. כדי לעזור לכם למצוא בו את ההמלצות השוות באמת, חזרנו לביקורות שפרסמנו על כמה מהסדרות שלו. והפעם: "לוקי".

כן, ברור מה אתם חושבים. לוקי מת ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף". מת-מת, לא בצחוק. גופה לגמרי. ת'אנוס חונק אותו למוות - וזהו. אז איך בדיוק הוא גיבורהּ של סדרה חדשה שסובבת רק סביבו? המתכון פשוט: קחו כמות נכבדת של סדרות חדשות מבית אולפני מארוול ודיסני, ערבבו עם תרנגולת שמטילה ביצי זהב כמו דמותו של אל התחבולות ובזקו קורט של מסע בזמן. התוצאה: במהלך אירועי "סוף המשחק", לוקי שם את ידו על אבן אינסוף שמאפשרת לו לברוח. כזה פשוט. אז אחרי "וונדה-ויז'ן" ו"הפלקון וחייל החורף" סוף כל סוף הגיעה לשירות הסטרימינג דיסני פלוס גם "לוקי" המצופה במיוחד. וזה הזמן להזהיר: ספוילרים לפרק הראשון של "לוקי" וליתר הסרטים בסדרה יופיעו מעתה ואילך, אז קראו בזהירות.

>> עוד לא צפיתם? כל מה שצריך לדעת לפני "לוקי"

>> מארוול, פיקסאר ו"האנטומיה": מדריך ההמלצות המלא לדיסני+

האל האסגארדי האהוב עלינו (סורי נוט סורי תור) משתמש באבן האינסוף הכחולה - אבן החלל שמכונה גם הטסרקט - כדי לנוס על נפשו מאירועי "הנוקמים" הראשון וגם "סוף המשחק". הוא מגיע למדבר גובי, שם תופסים ואוסרים אותו סוכני ה-TVA, רשות השוֹנוּת בזמן, כוח עוצמתי ומסתורי שטרם שמענו עליו. ו-הפלא ופלא, אל התחבולות שב לעמדתו כאסיר, בפעם השנייה בסדרה. רגע לאחר שבית המשפט מכריע כי הוא אשם בשבירת 'רצף הזמן המקודש', מציל אותו הסוכן מוביוס (בגילומו של אוון וילסון) שמנסה לגייס אותו לצד של הרשות ולנסות לסייע לה באיום משמעותי שמפיל סוכנים מנוסים בזה אחר זה - שמתגלה בסיום הפרק בתור וריאנט של לוקי עצמו.

למרות שה-TVA הוא ארגון חדש שהצופים שומעים עליו לראשונה, ועל אף שהסברים של מסע בזמן הם תמיד נושאים מורכבים במיוחד - ודווקא בגלל כל אלה, "לוקי" מפתיעה בישירות ובפשטות שלה. ביחס לפרק פתיחה שהיה צריך לעשות הרבה סדר, לא יוצאים ממנו עם תחושה מעיקה של "פרק הסברים", אלא תחושה שהצליחו לשלב את ההסברים בצורה יפה ואורגנית בתוך העלילה.

בשלב מסוים בפרק, לוקי, שנלקח למאסר, מצליח לברוח מכבליו. זה לא מפתיע אף אחד, כי בכל זאת מדובר באל התחבולות ואנחנו מכירים אותו לא מאתמול. ופה גם מסתתרת החוכמה הגדולה של הסדרה: העלילה לא מתמקדת בכוח חיצוני שמופעל על לוקי ושאותו הוא צריך להביס, כי אין ספק שהוא יצליח להתל בכל אויב. בסדרה הזו הוא נלחם נגד עצמו, תרתי משמע. הוא נאבק בין תפקידו כנבל לבין נטיית לבו להיות הגיבור ורצונו הקמאי להיות אהוב, וזה ניכר בכל תנועת שפתיים ובכל מבט שהוא מישיר. רואים שהוא מזועזע לראות את מותם של הוריו המאמצים כמו שהוא מתרגש ממחוות האהבה של תור אחיו. הקונפליקט הפנימי הזה הוא מה שהופך את לוקי מסדרת אקשן-פנטסטית ותו לא לסדרה חכמה ורגישה (ושאפו לטום הידלסטון הנהדר שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בגילום דמותו של האל הנורדי, תמיד וגם היום).

23 סרטים ראינו בסדרה הזאת מאז תחילתה ב-2008. את אבן האינסוף הראשונה פגשנו לראשונה ב"קפטן אמריקה" הראשון, הסרט החמישי בסאגה. מאז, טיפין טיפין, גילינו עוד ועוד אבני אינסוף - וכל אחת מהן ייצרה התרגשות עצומה, אינספור תיאוריות ספקולציה והשאירה לא מעט מעריצים לבלות לילות ארוכים ללא שינה מרוב התרגשות. האפוס הגיע לשיאו אם איסופן של שש (!) אבנים שלמות לסרט אחד ויחיד שנקרא "מלחמת האינסוף", והעולם הקולנועי (ואולי גם קצת העולם בכלל) כבר לא נראה כתמול שלשום. במחי סצנה אחת, "לוקי" הקטנה מבטלת את כל זה: בחלק אחד בפרק, פקיד ה-TVA פותח את מגירת שולחנו ובה לוקי מגלה, לתדהמתו, עשרות אבני אינסוף מונחות להן. ככה, סתם. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, מוסיף הפקיד כי "חלק מהעובדים משתמשים בזה בתור משקולות נייר לשולחן הכתיבה שלהם". הם עושים מה?! כל מעריץ של מארוול כנראה יהיה מוקסם ומזועזע מהסצנה הזו, שמצד אחד מסמנת כוח אדיר, חדש וגדול יותר מכל מה שראינו עד כה, ומצד שני צוחקת באכזריות על מארוול בעצמה ועל כל מה שעשתה עד היום. וזה כנראה סוד הקסם.

יותר מכל, זו סדרה על המאבק העיקש שבין דטרמיניזם לבין בחירה חופשית. הדטרמיניזם היא השקפה פילוסופית הקובעת כי הכל נקבע מראש וכי לאדם אין חירות בבחירת המעשים שלו או כוח לשנות את חייו. את אותה השקפה מייצגת רשות השוֹנוּת בזמן, שבמהלך הפרק הראשון מתוארת כמי שנלחמה במלחמה הבין-ממדית והצליחה למחוק את כל קווי הזמן המקבילים ולייצר רצף זמן מקודש ויחיד. כעת תפקידה הוא להגן על אותו רצף מקודש והיא עושה זאת באופן עיקש ושיטתי. את הבחירה החופשית מייצג לוקי, שמנסה, וככל הנראה ימשיך לנסות, לבטל את הגורל האכזר שנגזר עליו: למות בידיו של ת'אנוס ובטרם עת.

אנחנו יודעים שמסע בזמן, ככלל, אינו נחשב כפשע בפני עצמו, מפני שהנוקמים חזרו בזמן במהלך "סוף המשחק" ולא הסתבכו עם פקידי הזמן. לעומתם, הבחירה של לוקי לברוח עם אבן החלל נחשבת לסטייה במהלך הזמן התקין שה-TVA צריכים לתקן. המסקנה המתבקשת היא שהפשע הוא לא המשחק עם הזמן עצמו, אלא אי ציות לגורל שנכפה עליך ברצף הזמן המקודש. וכמו שאנחנו מכירים את מארוול, את סט הערכים שלהם ואת הטוויסטים העלילתיים שהם אוהבים להכניס, הניחוש שלנו הוא שהסדרה תבחר בסוף את הצד של הבחירה החופשית. שלוקי - גם זה מההווה וגם זה שכרגע מתווך לנו בתור הנבל מטיל האימה שנוסע ברחבי הזמן - יתגלה בתור הצודק והגיבור, ורשות השוֹנוּת תהפוך לנבלה האמיתית שלא מאפשרת לתרחיש שמאיים עליה להתקיים. ויותר מזה: אנחנו כבר יודעים שאירועי הסדרה מובילים לסרט שנקרא "דוקטור סטריינג' בממדי השיגעון", ובאנגלית "Multiverse of Madness" - כלומר ש"דוקטור סטריינג'" השני יעסוק ביותר מאשר ממד אחד. אבל במארוול כמו במארוול, הכל זה ניחושים ואי אפשר באמת לדעת כלום. 

"לוקי", כך מסתמן, היא הממתק לו חיכינו. היא לוקחת את המסתורין מ"וונדה-ויז'ן" ואת הקצב מ"הפלקון וחייל החורף", היא שנונה, קצבית, עמוקה וחכמה, ואם היא תישאר ברמה של הפרק הראשון, היא הולכת להיות אירוע טלוויזיוני שיציב את הרף לעשרות סדרות שיגיעו אחריה. לא ברור מה בדיוק התחבולה שהיא הצליחה לעשות ואיך היא מצליחה להיות כל כך טובה, אבל זה עובד לה ברמות.