כולנו יודעים מה זה קומדיה ומה זה טרגדיה: שני ז'אנרים שלכאורה מנוגדים אחד לשני, אם כי בלא מעט יצירות קומיות ניתן למצוא נגיעות של טרגדיה. אך מעטות הקומדיות שמצליחות לשלב בין השניים בצורה הרמונית כמו ש"בארי" עושה מאז שעלתה לאוויר בשנת 2018. הקומדיה השחורה והמיוחדת במינה מסוגלת לגרום לכם לצחוק בקול ובמקביל להכניס אגרוף עוצמתי בבטן, מהסוג הטוב שגורם לחיוך להימחק, ללב להיצבט ולמוח לחשוב. שלושת הפרקים הראשונים של עונתה השלישית, שמשודרת בימים אלה, מוכיחים שיש עוד לא מעט לחקור בדמותו של בארי, כמו גם בדמויות המשנה - ואין ספק כי ליוצרי הסדרה ביל היידר ("סאטרדיי נייט לייב") ואלק ברג יש עוד הרבה מה להגיד לנו.
"בארי" היא קומדיית פשע שחורה עם עלילה פשוטה: רוצח שכיר (היידר) שמגיע ללוס אנג'לס כדי לבצע התנקשות בחייו של שחקן מתחיל, אבל אז מגלה את עולם המשחק ומחליט לעשות שינוי קריירה. ככל שהסדרה התקדמה, גילינו ש"בארי" היא הרבה יותר מעוד קומדיית פשע. היא פרשה בפנינו עולם ומלואו של נושאים קשים לעיכול כמו פוסט-טראומה, מערכות יחסים אלימות, הלם קרב, גבריות רעילה ועוד, וכל אלה במעטפת קומית שנראית כמעט בלתי אפשרית לנוכח התמות המרכזיות הללו.
בסוף העונה הקודמת בארי לא רק גילה שעוד מצפה לו דרך ארוכה לפני שבאמת יצליח לנטוש את עולם הפשע, הוא גם הבין בדרך הקשה שלשקר אין רגליים והאמת לגבי גורלה של הבלשית מוס (פולה ניוסם) צפה מעל פני השטח. אבל הוא לא ידע שבקרוב הכל הולך לתדרדר אף יותר, כי פיוקס (סטיבן רוט) דאג לעדכן את ג'ין בכך שבארי הוא האחראי למותה של מוס, בת הזוג שלו.
בתחילת העונה הנוכחית, מצבו הנפשי של בארי הולך ונעשה רעוע יותר בעודו מנסה לתקן את הנזק שעשה. הוא נמצא במצב של כיבוי שריפות, חווה התמוטטות עצבים ובמקביל גם נמצא במצב של הכחשה. כל אלה מציפים את הטראומות שרודפות אותו ובמקביל מחזירות אותו לעולם הפשע. ואם כל זה לא היה מספיק, גם מערכת היחסים שלו עם סאלי (שרה גולדברג) נמצאת בקרשים; בארי נעשה יותר ויותר מנותק רגשית, ואילו סאלי עסוקה בקריירת המשחק שלה שתופסת תאוצה. כל אלה מרחיקים בין השניים ובו זמנית גם מזינים הר געש פנימי שטמון בכל אחד מהם ועתיד להתפרץ בכל רגע.
סאלי ובארי שניהם סובלים מפוסט-טראומה; סאלי כתוצאה ממערכת יחסים מתעללת ובארי כתוצאה מעברו בתור חייל שלחם באפגניסטן. אם בעונות הקודמות צללנו לתוך טראומות העבר שלהם והאופן שבו הן משפיעות על חייהם, כמו גם על הבחירות שלהם ועל ההתמודדות איתן, בעונה הנוכחית אנחנו נכנסים עמוק אף יותר לתוך ההשלכות ארוכות הטווח שיש לטראומה. גם בארי וגם סאלי תקועים למעשה בתוך מעגל הטראומה, כל אחד מהם במצב דומה של מעין רה-ויקטימיזציה. שניהם, כל אחד בדרכו שלו, משחזרים את הטראומות שלהם, מבלי להיות לגמרי מודעים לכך: בארי ממשיך להסתבך בעולם הפשע וחוזר בכל הכוח להיות רוצח שכיר שלא רק משחזר את הטראומה שלו מהמלחמה, אלא גם מתנהל בתוקפנות כלפי סאלי ומחזיר אותה לטראומה האישית שלה. סאלי, מצדה, משחזרת ביודעין את הטראומה בסדרה שהיא כותבת ומככבת בה שמבוססת על עברה, אך פחות שמה לב שהיא משחזרת אותה גם ביחסיה עם בארי. בשלב הזה של העונה שניהם עוד לא לגמרי מודעים לכך, ומעניין לראות מה יקרה כשהם יגיעו להבנה וכיצד הסיפורים של שתי הדמויות הללו יתפתחו, ביחד ולחוד.
חשוב לציין שגולדברג עשתה עד כה עבודה מצוינת בתור סאלי, וגם בתחילת העונה השלישית היא ממשיכה לבלוט כאחת מדמויות המשנה המורכבות והמעניינות בסדרה. "בארי" הייתה מועמדת עד כה ללא פחות משלושים פרסי אמי, לא מעט מהם על משחק (היידר והנרי ווינקלר גם זכו) - ויש סיבה טובה לכך, או ליתר דיוק כמה סיבות טובות, כי תצוגות משחק מרשימות הן בין המרכיבים המרכזיים שהופכים את "בארי" לקומדיה שמצליחה להצחיק וגם לספק כמה רגעים דרמטיים מכמירי לב. מלבד היידר וגולדברג, בולט גם ווינקלר שמוכיח בתחילת העונה שג'ין הוא לא סתם עוד מורה לדרמה משעשע, אלא הרבה יותר מזה. ככל שהסיפור של ג'ין נעשה אפל יותר ומערכת היחסים שלו עם בארי הופכת מורכבת יותר, השחקן המיתולוגי פשוט כובש את המסך. רוט עשה עד כה עבודה מדהימה בתור פיוקס, מי שהכניס את בארי לעולם הפשע, היווה מעין דמות אב מעוותת למדי עבורו ולמעשה מתפקד כסוג של "מלאך רע" על כתפו שמדרדר אותו להמשיך בקריירה כרוצח שכיר. למרות שמדובר באיש נבזי במיוחד, רוט מצליח לא רק להיות משכנע בתפקיד, אלא גם להצחיק דרך דמות אפלה למדי.
דמות משנית בולטת נוספת שממשיכה להתפתח למקומות מעניינים בעונה השלישית היא זו של נוהו האנק, חבר במאפיה הצ'צ'נית, המגולם על ידי אנתוני קריגן בחן רב. האנק הוא דמות משנה מהסוג שפשוט גונב את ההצגה, מעין סול גודמן של "בארי" - שאם תשאלו אותנו, מאוד ראוי לספין-אוף משלו. עד כה האנק הצליח להיות אכזרי ומקסים בו זמנית, קשוח ועדין, פושע שאין לו בעיה להזמין רצח של אנשים ואז לבקש שיכינו לו שוקו-לאטה. בעונה הנוכחית האנק חושף עוד צדדים מעניינים באישיותו וממשיך לשבור מוסכמות על דמות המאפיונר הרוסי, בעיקר דרך סיפור האהבה נוסח "סיפור הפרברים" שמתפתח בינו ובין קריסטובל, מנהיג המאפיה הבוליביאנית, יריבתה של המאפיה הצ'צ'נית.
גם בעונתה השלישית "בארי" מצליחה לשמור על רמה גבוהה של כתיבה ובימוי שלא ירדה מהפרק הראשון, והיא ממשיכה להיות אחת הקומדיות האיכותיות ביותר שיצאו בשנים האחרונות. יוצרי הסדרה היידר וברג אוהבים את הדמויות שהם יצרו, וזה ניכר בכל רגע נתון על המסך. היא אפלה וההומור בה שחור משחור, אבל היא חודרת עמוק וזה מה שמייחד אותה. "בארי" עדיין מוכיחה שהיא ראויה לכל השבחים שהיא מקבלת (הציונים ב-Rotten Tomatoes יעידו על כך), וליותר צופים ממה שיש לה (לפחות כאן בארץ).