נטפליקס כבר מזמן לא צריכה להוכיח לנו שהיא יודעת לקחת סיכונים. שירות הסטרימינג שהפך בשנים האחרונות למפלצת של תוכן שיושבת על הרים של כסף, יכול להרשות לעצמו "להמר" בגדול ולזרוק כספים גם על פרויקטים שלא בהכרח יתאימו לטעם המיינסטרימי. "טעם דובדבן חדש לגמרי", דרמת אימה בת שמונה פרקים שעלתה לאחרונה לקטלוג של נטפליקס היא עוד הימור כזה. לכאורה יש בה לא מעט אלמנטים שחובבי אימה יאהבו; שדים, זומבים, קללות, כישופים ולא מעט גועל. אבל במקרה של "טעם דובדבן חדש לגמרי", כל המוסיף אכן גורע ולא בטוח שהפעם ההימור אכן השתלם.
הסדרה מתמקדת בליסה נובה (רוזה סלזאר, "אליטה: מלאך קרב"), במאית מתחילה שמגיעה ללוס אנג'לס של תחילת שנות ה-90 כדי לפגוש את לו ברק (אריק לאנג, "לא ייאמן"), מפיק ותיק ומצליח שרוצה להפוך את הסרט הקצר שלה לסרט באורך מלא. אבל כשברק תוקע סכין חדה וכואבת במיוחד בגבה של ליסה, היא יוצאת למסע נקמה שלא בטוח אם היא עצמה תצאו ממנו בחיים. היא חוברת למכשפה מסתורית (קת'רין קינר, "בתול בן ארבעים", "תברח"), שמתגוררת בחממה קריפית למדי ויחד הן מטילות קללה על ברק שמהר מאוד משפיעה גם על חייה של ליסה. הסדרה מבוססת על ספר מאת טוד גרימסון, שעובד למסך הטלוויזיה על ידי לנור ציון וניק אנטוסקה (שאחראי גם על Channel Zero, אנתולוגיית אימה).
דבר אחד חשוב להבהיר לגבי "טעם דובדבן חדש לגמרי": היא נועזת והיא לא לכל אחד. במובן הזה, בהחלט כל הכבוד ליוצרים ולנטפליקס שהעזו לעבד סיפור כל כך ביזארי ונישתי שדורש לא פחות מקיבת ברזל ולפיכך יכול להתאים לקהל די מצומצם של צופים. כאלה שמסוגלים לעמוד בסצנות שכוללות שייק ראשנים, איברים פנימיים, נוזלי גוף, הקאת חתולים, עיוותים גופניים ועוד (כן, יש עוד).
הסדרה נראית כמו פרק ארוך של "אזור הדמדומים", אם דיוויד לינץ' ודיוויד קרוננברג היו מחליטים לשתף פעולה ולביים אותו יחדיו. ההשפעות הלינצ'יאניות והקרוננברגיות הן מאוד ברורות ואף נראות מכוונות והצפייה בסדרה ככל הנראה תעלה בכם פלאשבקים ליצירות כמו "מלהולנד דרייב", "כביש אבוד", "קטיפה כחולה" ו"וידאודרום". בסדרת הקאלט "אזור הדמדומים" כל פרק לרוב נגמר בטוויסט בלתי צפוי במיוחד ו/או עם מוסר השכל - ו"טעם דובדבן חדש לגמרי" לחלוטין הולך בכיוון דומה, אלא שכבר די מההתחלה מוסר ההשכל מתבהר כאחד שנטה לחזור על עצמו ב"אזור הדמדומים", כמו גם בספרי "צמרמורת" - "היזהרו ממה שאתם מבקשים".
מסע הנקמה של הגיבורה הופך למסע הישרדות וגילוי עצמי, וגם מסע לפענוח תעלומה מסתורית שרווי ברגעים מקריפים במיוחד. על הנייר, "טעם דובדבן חדש לגמרי" נשמעת כמו מה שהיה אמור להיות ממתק טעים במיוחד לחובבי הז'אנר, אבל מרוב עצים לא רואים את היער. או במילים אחרות, מרוב גועל לא רואים את הסיפור, אולי כי העומס של סצנות הגועל והזומבים והכישופים נועד להסוות את זה שאין באמת סיפור ואין באמת דמויות. ולא משנה עד כמה שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה נפלאה, כשאין מהות, זה פשוט לא מספיק.
לא מפחידה, מקסימום מגעילה
רוזה סלזאר היא עדיין לא שם מוכר, עם דגש על "עדיין". ככל הנראה שהסיבה לכך היא שתפקידה המשמעותי ביותר עד כה היה בסרט "אליטה: מלאך קרב", שבו רק שומעים את קולה. סלזאר הוכיחה כבר שהיא יותר מראויה להוביל פרויקטים, במיוחד אחרי תצוגת המשחק המצוינת שלה בסדרה "בלתי גמור" (Undone) של אמזון, שאמנם לא זכתה לבאזז בקרב הקהל הרחב, אך קיבלה ביקורות מצוינות. סלזאר מוכיחה כאן שוב שהיא צריכה לככב ביותר פרויקטים; תצוגת המשחק שלה ב"טעם דובדבן חדש לגמרי" היא מהפנטת והיכולת שלה לגרום לסצנות הזויות לחלוטין להיראות אמינות מוכיחה עד כמה יכולות המשחק שלה מצוינות. רק חבל שבסופו של דבר, הדמות שלה לא כתובה מספיק טוב, אין בה מספיק רבדים והיא נותרת יחסית שטוחה ולא תמיד מעוררת הזדהות.
גם שאר השחקנים הראשיים תורמים משמעותית לחוויית הצפייה, בעיקר קת'רין קינר שמגלמת את בורו, המכשפה המסתורית וחובבת החתולים שמטילה קללות, מקעקעת, הופכת אנשים לזומבים ומכינה מאכלים ממרכיבים שהופכים את הבטן. קינר מנוסה בסרטים לא שגרתיים ובתפקידים ביזאריים לגמרי והתפקיד הזה התאים לה כמו כפפה ליד. גם אריק לאנג עושה עבודה מעולה בתור המפיק ההוליוודי המפוקפק והאקסצנטרי - ומצליח לשלב בדמות אחת הומור, אפלה וסליזיות בצורה טבעית להפליא.
"טעם דובדבן חדש לגמרי" הייתה יכולה להיות טריפ מהנה במיוחד לו רק היא הייתה יודעת לאן היא הולכת ומה היא רוצה להגיד לנו. הסדרה נוגעת על קצה המזלג בנושאים רבים - אבל היא לא מגיעה לעומקים ולא מצליחה לחדש או להגיד משהו מעניין עליהם. היא נוגעת קצת ב#מיטו, בהוליווד ותעשיית הקולנוע האכזרית, באמנים והקשר ביניהם לאמנות שלהם, בזהות עצמית ואמנותית, אבל היא רק מדלגת ביניהם. הנושאים הללו נבלעים בתוך עומס של סצנות שנועדו בעיקר להגעיל או להקריפ. אגב, ראוי לציין שהסדרה מוגדרת כדרמת אימה, אך היא לא מפחידה. היא בעיקר מעוררת תחושות של חוסר נוחות וגועל.
הסדרה רק הולכת ונהיית ביזארית יותר מרגע לרגע, אך היא נשארת ברמה שטחית של טריפ הזייתי, בלי הרבה מעבר. גם לצופים בינינו שמנוסים ואוהבים סרטי גועל, זה פשוט לא מספיק. אמנם יש רגעים שיהיו בהחלט כיפיים לצפייה עבור חובבי הביזאר ולמרות הניסיון הנחמד לעשות משהו שונה וייחודי - אם הגועל הוא רק לשם הגועל, אז הוא פשוט פחות פאן.